Радость праздника

Орах Хаим · симан 529 · лист 1 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּינֵי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב וּבוֹ י״ג סְעִיפִים
אכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת וּלְעַנְּגָהּ — כָּךְ כָּל יָמִים טוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר “לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד”, וְכָל יָמִים טוֹבִים נֶאֱמַר בָּהֶן “מִקְרָא קֹדֶשׁ”.
באֵיזֶה כָּבוֹד? זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמִּצְוָה עַל הָאָדָם לְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָרֶגֶל כְּשֶׁהוּא מְנֻוָּל.
וְכֵן מִצְוָה לִרְחֹץ בְּחַמִּין וְלָחֹף רֹאשׁוֹ וְלִטּוֹל צִפָּרְנָיו בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר״ס.
וְכֵן מִצְוָה לָלוּשׁ פַּת בְּבֵיתוֹ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב לִכְבוֹד יוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לִכְבוֹד שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ב עַיֵּן שָׁם.
וְכֵן מִצְוָה לְהִמָּנַע מִלִּקְבּוֹעַ סְעֻדָּה בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית וּלְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל סְעֻדַּת יוֹם טוֹב לְתֵאָבוֹן, שֶׁזֶּהוּ מִכְּלַל הַכָּבוֹד.
וְאִם עֶרֶב יוֹם טוֹב הוּא שַׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכוֹל סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית — יֹאכְלֶנָּה קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית. וְאִם שָׁכַח אוֹ עָבַר וְלֹא אֲכָלָהּ קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית — יֹאכְלֶנָּה אַחַר כָּךְ. וְכֵן הַדִּין בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁהוּא עֶרֶב יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
גאֵיזֶה עֹנֶג? זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁחַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בְּכָל יוֹם טוֹב ב׳ סְעֻדּוֹת, אַחַת בַּלַּיְלָה וְאַחַת בַּיּוֹם בְּשַׁחֲרִית. אֲבָל אֵין צָרִיךְ לֶאֱכוֹל סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, אֶלָּא אִם כֵּן חָל בְּשַׁבָּת.
דוְעִקַּר הַסְּעֻדָּה הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁיֹּאכַל בְּכָל סְעֻדָּה פַּת יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה מְעַט, שֶׁעַד כְּבֵיצָה נִקְרָא אֲכִילַת עֲרַאי.
וְצָרִיךְ לִקְבּוֹעַ כָּל סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתֶּה יַיִן בְּאֶמְצַע סְעֻדָּתוֹ אִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. וְיַרְבֶּה בְּבָשָׂר וְיַיִן וּמִגְדָּנוֹת כְּפִי יְכָלְתּוֹ, וְאַל יְצַמְצֵם בְּהוֹצָאַת יוֹם טוֹב, שֶׁכָּל מְזוֹנוֹתָיו וִיצִיאוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, חוּץ מֵהוֹצָאוֹת שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, שֶׁאִם פִּחֵת — פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף — מוֹסִיפִין לוֹ, וְעַיֵּן בְּסִמָּן רמ״ב.
הב׳ מִצְוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן כָּבוֹד וְעֹנֶג, הֵן נוֹהֲגוֹת גַּם כֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ “מִקְרָא קֹדֶשׁ”. אֲבָל אֵינָן נוֹהֲגוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן “מִקְרָא קֹדֶשׁ”. וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ב שֶׁהַכָּבוֹד וְהָעֹנֶג הֵן מִצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּמְפֹרָשִׁין עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים.