Взятие лулава и благословение на него

Орах Хаим · симан 651 · лист 1 из 3
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּין נְטִילַת לוּלָב וּבִרְכָתוֹ וּבוֹ י״ז סְעִיפִים
אמִצְוַת אַרְבָּעָה מִינִים הַלָּלוּ הוּא, שֶׁיִּטֹּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֶתְרוֹג אֶחָד בְּיָדוֹ אַחַת, וּבְיָדוֹ הַשֵּׁנִית יִטֹּל לוּלָב אֶחָד וּשְׁנֵי בַּדֵּי עֲרָבָה וּשְׁלֹשָׁה בַּדֵּי הֲדַס.
וּבִשְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי הֲדַס — יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבַד אֶחָד, אֲפִלּוּ נִקְטַם רֹאשׁוֹ (עַיֵּן סִימָן תרמ״ו).
וְאִם נָטַל שְׁלֹשָׁה מִינִים אֵלּוּ עִם הָאֶתְרוֹג בְּיָדוֹ הָאַחַת — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהֲרֵי אַחֲרֵי שֶׁנֶּאֱמַר “פְּרִי עֵץ הָדָר” נֶאֱמַר “כַּפֹּת תְּמָרִים” בְּלֹא וָא״ו, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר “וְכַפֹּת” כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “וַעֲנַף וְגוֹ׳ וְעַרְבֵי וְגוֹ׳”, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָאֶתְרוֹג הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְלֹא יִהְיֶה בַּאֲגֻדָּה אַחַת עִם הַלּוּלָב עִם מִינָיו כְּמוֹ הַהֲדַס וַעֲרָבָה שֶׁנִּכְתַּב בָּהֶן וָא״ו הַמּוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וּלְכָךְ מֻתָּר לְאָגְדָן עִם הַלּוּלָב (וְאַדְּרַבָּה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר הוּא לְאָגְדָן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר).
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים, שֶׁלֹּא מִעֵט הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהֵא הָאֶתְרוֹג נֶאֱגָד עִם הַלּוּלָב וּמִינָיו בַּאֲגֻדָּה אַחַת מַמָּשׁ, אֲבָל כָּל שֶׁאֵינוֹ אוֹגְדוֹ מַמָּשׁ בַּאֲגֻדָּה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטְלָן בְּיָדוֹ אַחַת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְיוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה, וְאִם בֵּרַךְ וְנָטַל שְׁנֵיהֶם בְּיָדוֹ אַחַת — יַחֲזֹר וְיִטְּלֵם בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּלֹא בְּרָכָה, דִּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, וְשֶׁמָּא יָצָא בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה:
בוּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לֶאֱגֹד הַלּוּלָב עִם הַהֲדַס וַעֲרָבָה בַּאֲגֻדָּה אַחַת מִשּׁוּם נוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ” — הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת:
גוּמֻתָּר לְאָגְדוֹ אֲפִלּוּ בְּחוּט וּבִמְשִׁיחָה, אַף עַל פִּי שֶׁחוּט הָאוֹגֵד הוּא מִין אַחֵר וְאֵינוֹ מִמִּינִים שֶׁבַּלּוּלָב וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה מִינִים — אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם “בַּל תּוֹסִיף”, כֵּיוָן שֶׁהָאֱגוֹד אֵינוֹ מֵעִקַּר הַמִּצְוָה אֶלָּא הוּא הִדּוּר לַמִּצְוָה, וְלֹא הִזְהִירָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף בְּעִקַּר הַמִּצְוָה:
דוּמֻתָּר לֶאֱחֹז אֶת הַלּוּלָב בְּיָדוֹ בִּמְקוֹם הָאֱגוֹד בְּשָׁעָה שֶׁאוֹחֲזוֹ לָצֵאת בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֱגוֹד חוֹצֵץ בֵּין יָדוֹ לַלּוּלָב וּמִינָיו — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהָאֱגוֹד הוּא לְנוֹי וּלְהִדּוּר מִצְוָה, וְכָל שֶׁהוּא לְנוֹי — אֵינוֹ חוֹצֵץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּטֵל לְגַבֵּי הַלּוּלָב וּמִינָיו, וּכְאִלּוּ הוּא מִגּוּף הַלּוּלָב וּמִינָיו: