מאמר מהות הדת ומטרתה

מתן תורה · лист 2 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ולא עוד, אלא שמקובל ומתיישב על לבנו בתכלית הפשטות במושכל ראשון, שיש לו «רצון להשפיע» טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו, שזה מוכיח לנו לעינים מכל הבריאה הגדולה שברא וערך לעינינו. כי בהכרח, שיש כאן בעולמנו בריות שמרגישות אחת מהשתים, או טובות או רעות. ואיזו הרגשה שהן מרגישות, בהכרח הוא שנגרמת להם מהבורא ית׳. ואחר שידוע בבירור גמור שאין בחוק הבורא ית׳ להרע, כמו שנתבאר, א״כ בהכרח שכל הבריות מקבלים הימנו ית׳ טובות בלבד, הרי שברא את הבריות רק כדי להטיב להם.
נמצינו למדים, שיש לו ית׳ «רצון להשפיע» טוב בלבד, ובשום אופן שבעולם לא יצוייר בחוקו איזה גרם של היזק וצער שיהיה נמשך הימנו ית׳, ועל כן גדרנו אותו ית׳ בשם «הטוב המוחלט». ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשית המתנהלת ומושגחת על ידו ית׳, איך הוא ית׳ משפיע להם רק טוב בלבד.
בהשגחתו ית׳ היא השגחה מטרתית
זה מובן לנו מכל מערכות הטבע המוצגות לעינינו, אשר כל בריה קטנה איזו שהיא מד׳ הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית, כלומר, גידול אטי ודרגתי בדרך התפתחות של «קודם ונמשך», כמו הפרי על האילן, אשר מושגח במטרה טובה לסופו שיהיה פרי נאה ומתוק לחיך.
וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזה מעת שנראה לעינים עד ביאתו לתכליתו, שהוא גמר בישולו. אשר כל המצבים הקודמים לתכליתו, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתו המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי לצורה התכליתית, דהיינו, כל שהפרי יותר מתוק בסופו, הוא נמצא יותר מר ויותר מגונה במצבים הקודמים של סדר התפתחותו. וכן במין החי והמדבר, כי הבהמה אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה, בניגוד להאדם שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו, כי “עגל בן יומו קרי שור” (ע״פ בבא קמא סה, ב), כלומר שיש לו כח ושכל השמירה לעמוד על רגליו ולטייל אנה ואנה ולהשמר מפגע רע הנמצא על דרכו, משא״כ האדם בן יומו שהוא מוטל לעצמו כמו נטול החושים. ואם יצוייר לנו מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה שהיה מסתכל בשתי הולדות אלו, בטח שהיה אומר על יליד האדם שגם בתכליתו לא יצלח למאומה, ועל יליד הבהמה היה אומר שכאן נולד נאפוליון חדש, דהיינו אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל לעומת יליד האדם הטפש והנטול מכל החושים.
הרי בולט לעיניך, שהשגחתו ית׳ על המציאות שברא, אינה אלא בדמות של «השגחה מטרתית», מבלי לקחת כלל בחשבון את סדר השלבים של ההתפתחות, כי אדרבה, דרכם לרמות אותנו ולהעתיק עינינו מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם. ועל דברים כאלה אנו אומרים “אין חכם כבעל הניסיון”, כי רק בעל הניסיון שיש לו הזדמנות לראות את הבריה בכל מצבי התפתחותה עד ביאתה לשלימותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות שלא להתפחד כלל מכל אותן התמונות המקולקלות שהבריה אוחזת בהן במצבי ההתפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה והברה (וטעם הסדר הדרגתי הזה המתחייב לכל בריה, מבואר היטב בחכמת הקבלה ואכמ״ל).
Сноски издания „Маамарей а-Сулам“ — 3 заметки, около 148 слов, скрыты авторским правом
Текст автора это не затрагивает