ויהי היום - ויבא גם השטן בתוכם

בא · лист 8 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
לוְלָא אִתְּמַר לֵיהּ, דְּהָא גַּלֵּי קָמֵיהּ, דְּלָא יָכִיל לְקַיְּימָא בֵּיהּ, אֲבָל אִתְמְסָר בִּידָא דִּמְקַטְרְגָא. וּבְדִינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעָבִיד, וקב״ה אִתְּעַר דִּינָא דָּא, לְהַהוּא מְקַטְרְגָא לְגַבֵּיהּ, הה״ד הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב וגו׳.
וְלָא אִתְּמַר לֵיהּ וכו׳: ולא נאמר לו הנסיון, כמו שנאמר לאברהם, כי היה גלוי לפניו שלא יוכל לעמוד בו כראוי, אלא שנמסר ביד המקטרג. ובדינו של הקב״ה נעשה, על שסיבב עבודה הקשה לישראל במצרים, (כנ״ל אות ט״ו) והקב״ה העיר אליו דין הזה אל המקטרג, ז״ש, השמת לבך אל עבדי איוב וגו׳.
לאפָּתַח וְאָמַר, וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה. מִקֵּץ יָמִים, וְלא מִקֵּץ יָמִין. אִיהוּ דָּחָה לְקֵץ יָמִין, וְאִתְקְרִיב לְקֵץ יָמִים. וְהָא אוֹקִימְנָא, וְאַתָּה לֵךְ לְקֵץ. וְאָמַר דָּנִיאֵל, לְאָן קֵץ, לְקֵץ הַיָּמִין, אוֹ לְקֵץ הַיָּמִים. עַד דא״ל לְקֵץ הַיָּמִין. וע״ד דָּוִד דָּחִיל וְאָמַר, הוֹדִיעֵנִי יי׳ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אוֹ לְקֵץ הַיָּמִים אוֹ לְקֵץ הַיָּמִין. וְהָכָא מַה כְּתִיב וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וְלֹא מִקֵּץ יָמִין, ובג״כ לָא אִתְקַבַּל קָרְבָּנֵיהּ, דְּהָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא הֲוָה.
פָּתַח וְאָמַר וַיְהִי וגו׳: פתח ואמר, ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו׳. כתוב מקץ יָמִים, לא מקץ יָמִין. כי קץ הימים הוא הס״א, וקץ הימין הוא הקדושה. (כמ״ש לעיל ב״ב אות של״ד, של״ה) כי הוא דחה את קץ הימין. והתקרב אל קץ הימים. ובארנו, כתוב, ואתה לך לקץ, ואמר דניאל, לאיזה קץ, אם לקץ הימין או לקץ הימים. עד שאמר לו הקב״ה לקץ הימין. שהוא בקדושה. ועל זה היה ירא דוד, ואמר, הודיעני ה׳ קצי וגו׳. דהיינו, או לקץ הימים או לקץ הימין. וכאן מה כתוב, ויהי מקץ ימים, שהוא בס״א, ולא מקץ ימין, שהוא בקדושה, ע״כ לא התקבל קרבנו, כי מס״א היה.
לבת״ח, מַה כְּתִיב וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא. מַאי גַּם הוּא. לְאַסְגָּאָה דָּא בְּדָא, קָרְבָּנֵיהּ לקב״ה הֲוָה כֹּלָּא, וְעִקָרָא דְּקָרְבְּנָא לקב״ה, וְיָהַב חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא, כד״א וּמֵחֶלְבֵיהֶן. וְקַיִן, עִקָרָא עָבֵד מִקֵּץ יָמִים, רָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְיָהִיב חוּלָקָא לקב״ה, וְעַל דָּא לָא אִתְקַבַּל.
ת״ח וְהֶבֶל, הֵבִיא גַּם הוּא: שואל, מהו גַּם, ומשיב, גַּם, הוא לרבות זה בזה, כלומר, שגם הוא הביא לס״א מעט, כמו קין, אלא קרבנו להקב״ה היה כולו, דהיינו, שעיקר הקרבן היה אל הקב״ה, ונתן חלק לצד האחר, כמ״ש ומחלביהן. שמשמע שעיקר הקרבן, דהיינו חלביהן, הקריב לה׳, וחלק הגרוע נתן לס״א. וקין, עיקר הקרבן עשה לקץ הימים, שהוא סוד הסטרא אחרא, ונתן חלק להקב״ה. ועל כן לא התקבל.
לגבְּאִיּוֹב מַה כְּתִיב, וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה וגו׳, וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיוֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וגו׳, וּבְמִשְׁתְּיָא בְּכָל יוֹמָא מְקַטְרְגָא שְׁכִיחַ, וְלָא יָכִיל לֵיהּ. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב. וּלְעוֹלָם לָא יָהִיב חוּלָקָא כְּלָל לְגַבֵּיהּ, דְּהָא כְּתִיב וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת מִסְפַּר כּוּלָּם. עוֹלָה סַלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְלָא יָהִיב חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא. דְּאִלְמָלֵא יָהַב לֵיהּ חוּלָקָא, לָא יָכִיל לֵיהּ לְבָתַר, וְכָל מַה דְּנָטַל מִדִּילֵיהּ נָטַל.
בְּאִיּוֹב מַה כְּתִיב וכו׳: באיוב מה כתוב, והלכו בניו ועשו משתה וגו׳ ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו׳. ובמשתה נמצא המשטין בכל יום. ולא היה יכול לו. מאין לנו. כי כתוב, הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו וגו׳. ולעולם לא נתן חלק אל הס״א, כי כתוב והעלה עולות מספר כולם. ועולה, עולה למעלה למעלה, ואינו נותן חלק לס״א. ואם היה נותן לו חלק, לא היה השטן יכול לו אח״כ, וכל מה שלקח ממנו השטן שלו לקח. משום שלא נתן לו חלק מקרבנותיו.