ועבר - על המשקוף ועל שתי המזוזות

בא · лист 4 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
פווְתָנָא, בְּאוֹתָה שָׁעָה שֶׁנִּגְּפוּ מִצְרָאֵי, בְּאוֹתָה שָׁעָה נִתְרַפְּאוּ יִשְׂרָאֵל. דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מ״ד, וּפָסַח יי׳ עַל הַפֶּתַח, מַאי עַל הַפֶּתַח. וּפָסַח יי׳ עֲלֵיכֶם מִבָּעֵי לֵיהּ. אֲבָל עַל הַפֶּתַח, עַל הַפֶּתַח מַמָּשׁ זֶהוּ פֶּתַח הַגּוּף. וְאֵי זֶהוּ פֶּתַח הַגּוּף. הוֵי אוֹמֵר זוֹ מִילָה.
וְתָנָא בְּאוֹתָה שָׁעָה וכו׳: ולמדנו, באותה שעה שנגפו המצרים, באותה שעה נתרפאו ישראל. שלמדנו, א״ר יוסי מה שכתוב, ופסח ה׳ על הפתח, מהו על הפתח, ופסח ה׳ עליכם היה צריך לומר. ומשיב, אבל על הפתח, על הפתח ממש, שזהו פתח הגוף, ואי זהו פתח הגוף. הוה אומר, זו היא מילה. דהיינו שריפא אותה.
פזרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּלַג לֵילְיָא, וְכִתְרָא קַדִּישָׁא אִתְּעַר לְגַבָּהּ דְּכוּרָא. וּמַאן דְּכוּרָא. חֶסֶד עִלָּאָה, דְּמַשְׁמַע, דְּדָא בְּלָא דָּא לָא סַלְּקָא, וּבְגִין דָּא, דָּא מָחֵי, וְדָא מַסֵּי, וְכֹלָּא בְּשַׁעֲתָא חֲדָא.
ר׳ שִׁמְעוֹן אָמַר וכו׳: רש״א, בשעה שנחצה הלילה, והכתר הקדוש, דהיינו מלכות, התעורר אצלה הדכר. ומי הוא הדכר, הוא חסד עליון, דז״א, שנודע, שאינו עולה זה בלי זה, כלומר, אע״פ שהלילה היא בחינת המלכות בלבדה, מ״מ לא יקרה לעולם שהמלכות תהיה בלי ז״א בעלה, ומשום זה, זה מכה וזה מרפא, המלכות מכה וז״א מרפא, והכל בשעה אחת.
פחוּכְתִיב, וּפָסַח יי׳ עַל הַפֶּתַח, על הפתח הַיָּדוּעַ. מַאי הַפֶּתַח, מִשּׁוּם דְּאִיהוּ פִּתְחָא וּמְשִׁיכָא דְּרוּחָא וְגוּפָא, וְתָא חֲזֵי, עַד לָא אִתְגְּזַר אַבְרָהָם, הֲוָה אָטִים וְסָתִים מִכָּל סִטְרוֹי. מִדְּאִתְגְּזַר אִתְפְּתַח מִכֹּלָּא, וְלָא הֲוֵי אָטִים וְסָתִים כְּקַדְמִיתָא.
וּכְתִיב, וּפָסַח ה׳ עַל הַפֶּתַח: היינו על הפתח הידוע, דהיינו פתח הגוף כנ״ל. מהו הפתח, למה נקרא פתח. משום שהוא הפתח להמשכת הרוח והגוף, שמשם נולדו. ובוא וראה. עד שלא נמול אברהם היה אטום וסתום מכל צדדיו, שלא היה יכול להוליד בקדושה, כיון שנמול נפתח בו הכל, ולא היה אטום וסתום כבתחילה.
פטוְהַיְינוּ רָזָא דְּתָנֵינָן, וְהוּא ישֶׁב פֶּתַח הָאֹהֶל. מִשּׁוּם דְּאִתְגַּלְיָיא יו״ד. מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק דְּהוּא אַשְׁרֵי בְּגִלּוּיָא דָּא, חֶסֶד בְּצֶדֶק. וְדָא הוּא פִּתְחָא, דְּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב הָאֹהֶל, הָאֹהֶל הַיָּדוּעַ.
וְהַיְינוּ רָזָא דְּתָנֵינָן וכו׳: והיינו הסוד שלמדנו, והוא יושב פתח האהל, משום שנגלה הי׳. שואל, מה הוא אומר. ומשיב, אלא אמר ר׳ יצחק, שהוא השרה בגילוי זה של הי׳. החסד בצדק. פירוש שע״י המילה, נגלה הי׳ דשם שדי, שיורה, שנמשך החסד במלכות הנקראת צדק. וזהו הפתח של משכן העליון הקדוש, שהוא המלכות. שזה משמע, משכתוב הָאֹהֶל, דהיינו האהל הידוע, שהיא המלכות, הנקראת אהל.
פירוש מטרם שנמול היתה המלכות מקבלת מצד שמאל לבד, מבחינת חכמה בלי חסדים, שאז היא אטומה מכל צדדיה, שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים כנודע. וכשנמול נגלו בה החסדים ואז החכמה שבה מתלבשת בחסדים, ומאירה הן בחכמה והן בחסדים. ונבחן שע״י המילה נפתח פתח במלכות שתוכל להאיר. וז״ס והוא יושב פתח האהל.