כי לימים עוד שבעה

נח · лист 2 из 2
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
נחא״ל אַמַּאי דָּאִין קב״ה עָלְמָא בְּמַיָא, וְלָא בְּאֶשָׁא, וְלָא בְּמִלָּה אָחֳרָא. א״ל רָזָא הוּא, דְּהָא אִינּוּן חַבִּילוּ אָרְחַיְיהוּ, בְּגִין דְּמַיִין עִלָאִין וּמַיִין תַּתָּאִין לָא אִתְחַבָּרוּ דְּכַר וְנוּקְבָא כְּדְקָא יְאוּת, מאן אינון דחבילו ארחייהו, כגוונא דא מיין דכורין ונוקבי. ועל דא אתדנו במיא, במה דאינון חבו.
א״ל אַמַּאי וכו׳: אמר לו מפני מה דן הקב״ה את העולם, היינו את דור המבול, במים, ולא באש ולא בדבר אחר. א״ל סוד הוא, כי הם השחיתו דרכם, בזה, שמים עליונים ומים תחתונים לא נתחברו זכר ונקבה כראוי. כי כל מי שמשחית דרכו, הוא משחית כמו זה מים דכורין ונוקבין, כלומר שפוגם במ״ד ומ״ן העליונים, וגורם שלא יתחברו, ועל כן נדונו במים. במה שהם חטאו.
נטומיין הוו רתיחן ופשטו משכא מנייהו, כמה דחבילו ארחייהו במיין רתיחן, דינא לקבל דינא, הה״ד נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְינוֹת תְּהוֹם רַבָּה, הָא מַיִין תַּתָּאִין. וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ, דָּא מַיִין עִלָּאִין. מַיִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין.
ומיין הוו וכו׳: והמים היו רותחים, והפשיטו העור מהם, כמו שהשחיתו דרכם במים רותחים, דין כנגד דין, דהיינו שנפרע מהם מדה כנגד מדה. וז״ש נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְינוֹת תְּהוֹם רַבָּה זה מים תחתונים. וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ, זה מים עליונים הרי שלקו ע״י מים עליונים ותחתונים.
סרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יְהוּדָה, הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. וּמָטוּ לְגַבֵּי טוּרִין, רַבְרְבָן, וְאַשְׁכָּחוּ בֵּינֵי טוּרַיָא, גַּרְמֵי בְּנֵי נָשָׁא, דְּהֲווּ מֵאִינּוּן בְּנִי טוֹפָנָא וּפָסְעוּ, תְּלַת מְאָה פְּסִיעָן, בגרסא חָדָא. תְּוָוהוּ, אָמְרוּ, הַיְינוּ דְּאָמְרוּ חַבְרָנָא, דְּאִינּוּן לָא הֲווּ מִסְּתָּפֵי מִדִּינָא דקב״ה, כְּמָה דִכְתִיב וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ, מָה עַבְדוּ, הֲווּ סְתִימִין בְּרַגְלַיְיהוּ, מַבּוּעֵי תְהוֹמָא, וּמַיִין נָפְקִין רְתִיחָן, וְלָא יָכִילוּ לְמֵיקַם בְּהוּ, עַד דְּהֲווּ נִשְׁמָטִין, וּנְפָלוּ בְּאַרְעָא, וּמַיְיתִין .
רַבִּי חִיָּיא וכו׳: ר״ח ור״י היו הולכים בדרך, והגיעו אל הרים הגדולים, ומצאו בין ההרים עצמות בני אדם, שהיו מאותם של בני המבול. ופסעו שלש מאות פסיעות בתוך עצם אחד. תמהו ואמרו. היינו שאמרו החברים, שהם לא היו יראים מדינו של הקב״ה, כמ״ש, ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה עשו, היו סותמים עם רגליהם את מעיינות התהום אבל המים יצאו רותחים, ולא יכלו לעמוד בהם, עד שהיו נשמטים ונופלים על הארץ ומתים.