כי לימים עוד שבעה

נח · лист 1 из 2
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
נהכִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וגו׳. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הָנִי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ, אֶלָּא, אַרְבָּעִים יוֹם לְאַלְקָאָה חַיָּיבֵי עָלְמָא, וּכְתִיב אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יוֹסִיף, לָקֳבֵל אַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, לְכָל חַד עֲשָׂרָה, בְּגִין דב״נ מֵאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא אִתְבְּרֵי, וע״ד וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם, וְאִצְטְרִיךְ אַרְבָּעִים לְאַלְקָאָה וּלְאִתְמְחֵי עָלְמָא.
כִּי לְיָמִים וכו׳: רי״א, ארבעים יום וארבעים לילה הללו מה ענינם. ומשיב, אלא ארבעים יום הוא להלקות בהם רשעי עולם, וכתוב ארבעים יכנו לא יוסיף כנגד ארבע רוחות העולם. שה״ס חו״ב תו״מ, לכל אחד עשרה, שהם ארבעים, משום שהאדם נברא מארבע רוחות העולם. ועל זה אומה״כ ומחיתי את כל היקום, וצריכים ארבעים, להלקות ולמחות העולם.
נורַבִּי יִצְחָק הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דר״ש, א״ל הַאי קְרָא דִּכְתִיב וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנִי האלקים, אִי בְּנֵי נָשָׁא חָטָאן, אַרְעָא בְּמָּה. א״ל, בְּגִין דִּכְתִיב כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ, כְּמָה דְּאִתְּמָר, כְּגַוְונָא דָא, וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ. אֶלָּא בְּנֵי נָשָׁא חָטָאן, וְאִי תֵימָא אַרְעָא בְּמָּה, אֶלָּא עִקְּרָא דְאַרְעָא בְּנֵי נָשָׁא אִינּוּן, וְאִינּוּן מְחַבְּלִין אַרְעָא, וְהִיא אִתְחַבָּלַת, וּקְרָא אוֹכַח דִּכְתִיב וַיַּרְא אלקים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.
רַבִּי יִצְחָק וכו׳: ר״י היה מצוי לפני ר״ש, אמר לו, מקרא זה שכתוב, ותשחת הארץ לפני האלקים. אם בני אדם חוטאים הארץ במה חטאת. א״ל משום שכתוב כי השחית כל בשר את דרכו, כמו שכבר אמרנו (לעיל אות ל״ט) כעין זה ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה. אלא בני אדם הם חוטאים, ואם תאמר, הארץ במה חוטאת, אלא עיקר הארץ הם בני אדם, והם משחיתים הארץ והיא נשחתת. והמקרא מוכיח שכתוב וירא אלקים וגו׳.
נזת״ח כָּל חֶטְאוֹי דְּבַר נָשׁ, כֻּלְהוּ חַבָּלוּתָא דִילֵיהּ, תַּלְיָין בִּתְשׁוּבָה, וְחֶטְאָה דְּאוֹשִׁיד זַרְעָא עַל אַרְעָא, וּמְחַבְּלָא אָרְחֵיהּ, וְאַפִּיק זַרְעָא עַל אַרְעָא, מְחַבִּיל לֵיהּ, וּמְחַבִּיל אַרְעָא. וְעֲלֵיהּ כְּתִיב נִכְתַּם עֲוֹנִךְ לְפָנַי, וּכְתִיב בֵּיהּ כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע, בַּר בִּתְשׁוּבָה סַגֵּי. וּכְתִיב וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה׳ וַיְמִיתֵהוּ ה׳, וְהָא אִתְּמָר.
ת״ח כָּל וכו׳: בוא וראה כל החטאים של האדם, וכל ההשחתה שלו, תלוים בתשובה. והחטאה של השופך זרע על הארץ, שמשחית דרכו ומוציא זרע על הארץ. משחית את עצמו ומשחית הארץ, ועליו כתוב, נכתם עונך לפני, וכתוב בו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, דהיינו המוציא זרעו על הארץ שנקרא רע, לא יגור עוד עם הקב״ה, כלומר, שלא יקבל תשובתו, חוץ בתשובה רבה. וכתוב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳ וימיתהו ה׳, וכבר נתבאר.