Раскрытие Единства

דעת תבונות · גילוי היחוד · лист 7 из 7
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ואמנם אדה״ר באמת חכם גדול היה, והיה לו לחקור בחכמתו על זה כראוי; וגם כבר היה יודע אמתתו של דבר מצד חכמתו, שכל מה שרואה מנגד מה שהודיע לו יתב׳ מן אמתת התיקון - אינו אלא שקר מדומה, מכלל הרע שברא הוא ית״ש להודיע אמתת יחודו, ולנסות בו את האדם עצמו לתת לו זכות. ואם היה עומד באמונתו, ולא היה מתפתה אחר יצה״ר, אלא אדרבה, היתה מתחזקת בלבו האמונה הזאת, אז היה נקרא שהשיג היחוד העליון, שהרי כבר ראה וציירה מחשבתו מה הוא הרע, וגם השיג בחכמתו שכל מה שהוא רע - אינו אלא נברא ממנו ית׳ לכבוד עצמו. והנה, היה די שיתחזק באמונה זו שלא לעבור את פי ה׳, וזה עד ליל שבת קודש, כאשר חכמים יגידו, שאז היה הקב״ה עושה ביום אחד מה שהוא עושה עתה בשיתא אלפי שנין; והיינו שהיה סוף סוף מראה לו בפועל שמה שהאמין מיחודו ית׳ הוא אמת, וזה, כי היה מבטל ברגע אחד כל הרע מן העולם:
אבל אדם הראשון נתפתה בתחלה אחר התאוה והתשוקה שלו, ואז חזר וחשב סברות רעות כדי להקל לעצמו. והרי זה כעין מה שאמרו רז״ל (סנהדרין סג ע״ב), “לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא”; ואמרו רז״ל (סנהדרין לח ע״א), “אדם הראשון מין היה”. והנה, אז הוצרך להראות לו במופת מה שלא רצה להשיג מצד הידיעה, והיינו להראות לו מהו הרע באמת; ואיך, אף על פי שמניחים לו מקום כל כך גדול, סוף סוף צריך לבא הכל לממשלת הטוב היחידית; והוא דרך קושי העוה״ז שנגזר עליו, כדי שסוף סוף יבא לידי האמונה שלא רצה לעמוד בה מתחלה, אלא שיתברר לו במופת בפרט מה שהיה יכול להשיג מתחלה, ולהתברר לו הכל בבת אחת:
וכן הוא לבניו אחריו גם כן, כי לולי היו רוצים להשיג זה, ולקבוע ידיעה זאת בנפשותם מצד החכמה - היה די, כי אין צריך אלא שידעוהו, והרי ידעוהו, וכשנתברר - נתברר. אך כיון שלא זכו בני אדם במעשיהם, ואדרבה, הלכו אחרי התרמית המתראה לעיניהם בכל אותם הסברות הרעות שזכרנו למעלה, הרי הקב״ה צריך הוא לגלות להם מה שלא ידעו הם להשיג. ואין זה אלא שיעשה בדרך שהוא עושה בגלות הזה, שהסתיר פניו הסתר אחר הסתר, עד שנתגברה הרעה בעולם תכלית התגבורת הגדול; וכמו שאמר ז״ל (סוטה מט. וע״ש), “אין לך יום שאין ברכתו מרובה מחבירו”. והנה בסוף הכל - פתאום יבא אל היכלו האדון היחיד ב״ה, ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו:
ומה שעתה בעבור רוב הסתר הפנים נפסדו הדיעות ונתקלקלו כל המעשים, ומזה נמשך גם כן בבריות עצמם הקלקול והפסדות, כענין שאמרו (סוטה מח ע״א), “ניטל טעם הפירות” וכו׳, וכל שאר הדברים הרעים שספרו לנו רז״ל, ואשר רואים אנחנו בעינינו - הארץ והנה תהו ובהו, וכמאמרם ז״ל (סוטה מט ע״ב), “חוצפא יסגא ויוקר יאמיר” וכו׳, שכל זה הוא תגבורת הרע הגדול, הנה כאשר יגלה כבוד ה׳ - ישובו כל הדיעות לדרך הישרה, וכל המעשים יהיו מתוקנים כראש, ויהיו בני האדם מתדבקים בקונם, כמו שאמר הכתוב (יואל ג, א), “אשפוך את רוחי על כל בשר” וגו׳; וכן (ירמיהו לא, לג), “ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו׳ לאמר דעו את ה׳, כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם”; ותהיה התשוקה הכללית לכל העולם להתקדש בקדושתו ית׳, כענין שנאמר (ישעיהו ב, ג), “והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ וגו׳ ויורנו מדרכיו ונלכה באורחתיו” וגו׳. ויולד מזה הצלחות הבריות כולם, כענין שנאמר (תהלים עב, טז), “יהי פסת בר בארץ בראש הרים”; (ישעיהו יא, ו), “וגר זאב עם כבש” וגו׳:
סוף דבר, תראי שכאשר בחר הרצון העליון ללכת בדרך הזה, נתן מקום לכל מה שנתן שצריך לתחתונים לשלמותם האמיתי. כי בהיותו מסתיר פניו, הנה נותן מקום לחסרונות, ובתתו מקום לחסרונות - נותן מקום לעבודה כדי להשלימם. ולפי שההסתר עשוי רק כדי להגלות, הנה זה נותן מקום לתקן החסרונות ההם בכח הגילוי של השלמות. ובהיות שההסתר עשוי ליגלות על כל פנים אפילו מעצמו, הנה ניתן קץ לימי הבחירה, שסוף כל סוף כל העולם יהיה מתוקן בתיקון שלם, ומשם והלאה יהיה זמן קבלת השכר על העבודה, שקדמה כבר, כמאמרם ז״ל (עירובין כב ע״א), “היום לעשותם ומחר לקבל שכרם”:
מאאמרה הנשמה: נקבץ איפוא כל אשר דברנו עד עתה בענין הזה, כי רב הוא:
מבאמר השכל: הכלל קצר ונוח לקבלו. רצה הרצון העליון לגלות ולברר אמתת יחודו - שאין שום יכולת נגד יכלתו כלל ועיקר, ועל היסוד הזה בנה עולמו בכל חוקותיו. והכלל הוא, מה שהוא מסתיר פניו ונותן מקום לרע לימצא, עד שיחזור ויגלה טובו, והרע לא ימצא עוד, ונראה יחוד ממשלתו. ובין כך ובין כך ניתן מקום עבודה לאדם כל זמן שהחסרון נמצא, והשלמות עומד להתגלות; ואחר שנתגלה - הוא זמן קבלת השכר על העבודה שנעשית כבר: