Управление наградой и наказанием

דעת תבונות · הנהגת השכר ועונש · лист 3 из 7
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
קמאאמרה הנשמה: אין ספק אצלי שאי אפשר להשיג אפילו אותו המעט מזער שהאדם יכול להשיג בחכמת מעשיו ית׳ אלא בדרכי הלימוד והחכמה. ומי שירצה ליכנס בחקירות אלה זולת ההכנות והלימודים המצטרכים לו - אינו אלא זדון, ולא יוכל להצליח:
קמבאמר השכל: נדבר עתה על מה שאנחנו בו, שהוא מידת משפטו ית׳ הישר והמתוקן. וזה, כי מציאות העולם הזה בזמן הזה, שהוא כל זמן עבודת האדם בכל עניניו ותולדותיו, תלוי רק במידת משפטו ית׳, לפי שזה הוא עולם וזמן שהכינו האדון ב״ה להראות בו יושר משפטו. ואין ענינו של העולם הזה מתוקן אלא בהעשות המשפט הזה על יושרו, וכמו שכתוב - (תהלים ט, יז), “נודע ה׳ משפט עשה”, וכתיב (ישעיהו ה, טז), “ויגבה ה׳ צבאות במשפט”, וכתיב (משלי כט, ד), “מלך במשפט יעמיד ארץ”. והיינו, שאינו טוב לעולם כלל מה שהקב״ה מניח לרשעים להתהולל ולהרים קרנם, והנה הצדיקים מדוכאים, ושטנא נצח, ודאי אין זה טוב לעולם, אלא רע. אבל הטוב הוא, אדרבא, שהקב״ה יעשה משפט, ושיכניע את הרשעים וישפיל הגאים, וירומם הצדיקים וירים כבודם, וכן נאמר (משלי כא, טו), “שמחה לצדיק עשות משפט”, “ובאבוד רשעים רנה” (משלי יא, י):
ונמצא, שהזמן שהקב״ה מניח לרשעים החבל ארוך, שהם גוברים בעולם ומשחיתים את היושר ואת הצדקה, אין נקרא זה לגביו אלא כביכול - שינה. ובשעה שייקץ מן השינה הזאת, נאמר בו (תהלים עח, סה - סו), “ויקץ כישן ה׳ וגו׳ ויך צריו אחור”. וזה, כי בשלמא אם באמת היה רוצה הקב״ה להנהיג עולמו רק בחסד ובהטבה גמורה, שלא יהיה בעולם רע כי אם טוב - זה היה נקרא תיקון לעולם; אבל היה צריך שלא יהיה מציאות לעוונות כלל, ולא יהיו נעשים מעשים שפוגמים הטוב ומעוותים אותו, וכמו שיהיה לעתיד לבא, דכתיב (תהלים קד, לה), “יתמו חטאים מן הארץ”, וכמאמרם ז״ל (ברכות י ע״א), “חטאים כתיב”. ואז היה נקרא שהעולם מתנהג רק בחסד, והיינו שלא היה יצר הרע, אלא בני אדם עובדים את ה׳ בהכרח, כמו שכתוב (יחזקאל לו, כז), “ועשיתי את אשר בחוקי תלכו”. אבל שיהיה הקב״ה ממתין לרשעים שתתמלא סאתם, שבין כך ובין כך לא יהיה העולם אלא תוהו ובוהו, ושסוף סוף הרשעים יאבדו - ודאי אין זה חסד, אלא דין קשה מאד. כי אדרבא, כבר זכרנו מאמר הכתוב למעלה למשלי ג, כד), “ואוהבו שחרו מוסר”; וכתיב (עמוס ג, ב), “רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונתיכם”, וכמו שאמרו ז״ל (ע״ז ד ע״א) שהקב״ה נפרע מישראל מעט מעט, שלא ירבה עליהם הרע, שיצטרכו להיות מתמעטים ח״ו, אלא אדרבא, רוצה הוא בתיקונם וכמו שביארנו:
ונמצא, שבהיות הקב״ה חפץ בעולמו, הנה ישב, כביכול, להנהיגו במשפט תמיד, לנקות ממנו כל רע המתילד בו מעט מעט, ואז נמצאו דברי העולם מתוקנים ומבורכים, ומצליחים כולם הצלחה רבה. אך אם ח״ו אין זכות בעולם, והרשע גובר הרבה, הנה הקב״ה אומר (דברים לב, כ), “אסתירה פני מהם”, וכתיב (דברים לא, יח), “הסתר אסתיר פני ביום ההוא”, ומיד החושך גובר, הרשע והסכלות, והחכמה נשפלת, והאמת מושלכת, וכל דברי העולם מתקלקלים ונפסדים. וכבר אמרו רז״ל (סוטה מט ע״א), אין לך יום שאין ברכתו וכו׳, וניטל אפילו טעם הפירות (שם מח ע״א), ואין הצלחה לא בדברים הגופניים ולא בדברים הנפשיים:
והנה אם באמת כוונת הקב״ה היה רק לייסר הרשעים, כבר היה העולם נחרב בעבורם. אך כיון שאין כוונתו אלא להיטיב, ואין מוסרו ותוכחתו אלא מאהבה, כמו שביארנו, על כן רצה לכונן קיום מציאות לעולם אפילו בזמן שאין זכות, שהקיום הזה לא ישתנה ולא יתמוטט. והנה ישתמש לצורך זה מרוממותו ושליטתו, שהוא אינו משועבד לשום חוק, ואין לו שום כפיה, על כן יוכל לקיים את העולם גם שאין בני האדם הגונים. אמנם צריך שתביני היטב הענין הזה, כי הבחנות רבות יש בו, כי לכאורה נמצא חוטא נשכר, שיתקיים העולם בלי שיצטרך לזכות, ויתקיים במדת חסד ואהבה תחת חטאי הרשעים. אבל כשתבחיני כל מה שצריך להבחין בענין זה, תמצאי חכמה עמוקה בסדרי הנהגתו ית׳. וזה, כי הנה כבר שמעת שהאדון ב״ה הוא שחידש רק ברצונו אפילו מציאות החסרון שגורמים העוונות, ומציאות התועלת שגורמים המעשים הטובים; וסידר סידרי הנהגות מתוקנות וישרות, סובבות על הקוטב הזה, ובאלה תלויה הצלחת העוה״ז בכל עניניו. ובהחזיקו במשפטו על פי כל הסדרים האלה, יהיה העולם מצליח בכל חלקיו. ואם יגרמו העוונות שהקב״ה יהיה כמו מואס ח״ו בבני העולם, וירחק מהם, הנה סידרי ההנהגות האלה יתבלבלו, כי לא יחזיק בם האדון ב״ה, וימצאו הקלקולים בכל דברי העולם ח״ו. אך אם יחזיק בהם להעמידם על בוריים - כל הבריות על מקומם יבואו בשלום: