Управление наградой и наказанием

דעת תבונות · הנהגת השכר ועונש · лист 5 из 7
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
קמגאמרה הנשמה: אני צריכה ליכנס בתוך דבריך כדי שלא יתבלבל הדרוש בדעתי, כי הנה אמרת ושנית דבר אחד שאינני יכולה להבין אותו:
קמדאמר השכל: ומה זה?
קמהאמרה הנשמה: אמרת שבשעה שהקב״ה מסתיר משפטו, אז העולם הולך בקלקול ותוהו ובוהו. אמור נא לי אחת משתים, לא תימנע, או שההנהגה תהיה בחסד או במשפט. אם ההנהגה היא בחסד, אם כן יהיה טוב לכל, ומאין שורש הויה ומציאות לרע; ואם ההנהגה במשפט, אם כן מה תאמר שהמשפט הוא נסתר, הלא כל הקלקולים הנמצאים בעולם אינם אלא תולדות המשפט ומידת דינו ית׳. וזה אקיים לך משני טעמים, א׳ - כי הרי אין שום רע וחסרון אלא מכח מידת דינו ית׳ והעלם טובו, וכבר פירשת לי הדבר למעלה בארוכה; והב׳ - כי הלא אומר אתה שהסתר זה נעשה מפני שהעוונות גורמים כך, שיהיה הקב״ה מסתיר פניו מעולמו, אם כן הרי זה משפט ודאי:
קמואמר השכל: ודאי הטבת לשאול, והנה איישב לך כל הדברים האלה על נכון. הנה כבר פירשתי לך למעלה ששורש כל מציאות הטוב והרע שבעולם הזה הוא יען הסתיר האדון ב״ה פני טובו, ולקח מידה זאת הנותנת מקום אל הרעות מצד הסתר פניו, כענין שנאמר (תהלים יח, יב), “ישת חשך סתרו”. ויש במידה הזאת שתי דרכים, הא׳ - הוא בהנתן המקום לרעות להתגבר ולשלוט שליטה רבה, מבלי שיקום עליהם משפטו ית׳ לנקות העולם מהם, בהעמיס את הרשעים ענשם, שאז “כיון שלקה הרי הוא כאחיך” (מכות כג ע״א); אלא מתולדות הסתר פני האדון ב״ה יהיה זה להיות רעת העולם רבה עליו ואין מרפא. והדרך הב׳ - גם הוא תלוי בהסתר פניו ית׳, אך טוב הוא לעולם ובריותיו, וזה שיהיו סדרי הנהגתו ית׳ מסודרים במשפט ישר, אשר בכח הסדרים האלה ינקה העולם מן הרעות, אך לא בדרך החסד המוחה לפשעים ומחזירם לאין, אלא בדרך המשפט המזרה כל רע על ידי העונשים; כי עד שלא יגיע הזמן העתיד שהקב״ה בממשלתו ימחה החטאים, הנה אין דרך לניקיון העולם אלא יושר המשפט. ונמצא, שכשאני אומר לך מידת המשפט - רצוני לומר, המשפט הישר המנקה העולם מן הרעות. אך בהתעלם המשפט - היה בדרך קלקול ולא בדרך תיקון, דהיינו, לא שנמחים הפשעים, אלא שאדרבא העולם כמו נמאס, והרעה גוברת עליו. אז ההנהגה היא לפי ההסתר הגדול, שפני האדון ית׳ נסתרים מן הבריות, ואז משמש בעולם התוהו ובוהו:
ואמנם, יש לך לדעת הקדמה גדולה, והיא, שבאמת אין הקב״ה מואס יגיע כפיו לעולם ח״ו, ואינו עוזב ומניח את העולם; אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד כל. היום רק לתיקונו של עולם, לא לקלקולו; אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז נמצא העולם כמו עזוב, ובני האדם סובלים עונשי חטאתיהם. וכך אמרו רז״ל (ב״ר, צא, י) על יעקב אבינו ע״ה, “ויאמר ישראל למה הרעותם לי” (בראשית מג, ו), ר״ל בשם ר׳ חמא ב״ח, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן. אמר הקב״ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא אומר, “למה הרעותם לי”. הדא הוא דאתמר (ישעיהו מ, כז), “נסתרה דרכי מה׳” וגו׳. והיינו, כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב״ה לא היה אלא מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך שעצה עמוקה היתה, היה הצער עובר על יעקב. וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב״ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער. והרי זה כענין שאמרו ז״ל (ברכות ה ע״א), “שלש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין”:
נחזור לעניננו, כי הנה המדרגה הראשונה במצבי העולם הזה הוא בהיות משפטו ית׳ נסתר, ואינו מתגלה לנקות הרעות מן הארץ, ובזמן ההוא אין הקב״ה נודע בעולמו. וכבר אמרנו אימתי היה זמן זה, היינו, בזמן גלות מצרים:
המצב השני הוא הזמן כזמן הזה, אשר אין נביא וחוזה, ואין אתנו אותות ומופתים לחייב כל האדם להכיר גדולתו ית׳; אמנם יהיה איזה גילוי יותר, ואיזה ידיעה מגדולתו ית׳. ותראי כי גלות מצרים, ודאי לא היה כגלות ההוא לפניו ולאחריו, שהיו ישראל משוקעים בעבודה, ולא היתה תורה, ולא היו ישראל אומה נבדלת בחוקותיה ומצוותיה כיום הזה, ולא היו בני אדם מכירים שמו של האדון ב״ה כלל ועיקר. ואמנם עתה הנה יש תורה, ועל כן אף על פי שאנחנו בגלות, לא יקרא זמן של תוהו, כמו שקראו לשני האלפים הראשונים (עי׳ סנהדרין צז ע״א), כי יש התורה, כמו שביארנו, שכבר ניתנה מן השמים, והינה בידינו לעולם ולעולמי עולמים, תודה לאל, ושמו של האדון ב״ה נודע בעמים: