פרק יט׳ — בבאור חלקי החסידות

מסילת ישרים · лист 10 из 16
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּכְעִנְיַן מָה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (ישעיה כ״ו): לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ, וְאוֹמֵר: נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ. וְדָוִד עַצְמוֹ אוֹמֵר (תהלים ס״ג): אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ, בֵּאֵר הָעֹנֶג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁהָיָה לוֹ בְּדַבְּרוֹ בּוֹ וּבִשְׁבָחָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְאוֹמֵר (שם קי״ט): וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי, וְאָמַר (שם): גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי וְגוֹ׳.
וְהִנֵּה זֹאת וַדַּאי שֶׁאַהֲבָה זֹאת צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱהַב אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁמֵּטִיב אֵלָיו וּמַעֲשִׁירוֹ וּמַצְלִיחַ אוֹתוֹ, אֶלָּא כְּאַהֲבַת הַבֵּן לְאָבִיו שֶׁהִיא אַהֲבָה טִבְעִית מַמָּשׁ שֶׁטִּבְעוֹ מַכְרִיחוֹ וְכוֹפֵהוּ לָזֶה, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים ל״ב): הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ.
וּמִבְחַן הָאַהֲבָה הַזֹּאת הוּא בִּזְמַן הַדֹּחַק וְהַצָּרָה, וְכֵן אָמְרוּ זַ״ל (שם ו׳): וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ בְּכָל מָמוֹנְךָ.
אָמְנָם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה הַצָּרוֹת וְהַדּוֹחֲקִים קֹשִׁי וּמְנִיעָה אֶל הָאַהֲבָה, יֵשׁ לָאָדָם לְהָשִׁיב אֶל עַצְמוֹ שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת: הָאַחַת מֵהֶן שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ, וְהַשְּׁנִיָּה לַחֲכָמִים בַּעֲלֵי הַדֵּעָה הָעֲמֻקָּה.
הָאַחַת הִיא כָּל מַאי דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא לְטָב (ברכות ס׳), וְזֶה כִּי אֲפִלּוּ הַצַּעַר הַהוּא וְהַדֹּחַק הַנִּרְאֶה בְּעֵינָיו רָעָה, אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת אֶלָּא טוֹבָה אֲמִתִּית, וּכְמָשָׁל הָרוֹפֵא הַחוֹתֵךְ אֶת הַבָּשָׂר אוֹ אֶת הָאֵבֶר שֶׁנִּפְסַד כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיא שְׁאָר הַגּוּף וְלֹא יָמוּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּעֲשֶׂה אַכְזָרִי לִכְאוֹרָה, אֵינוֹ אֶלָּא רַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת לְהֵטִיבוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ, וְלֹא יָסִיר הַחוֹלֶה אַהֲבָתוֹ מֵהָרוֹפֵא בַּעֲבוּר זֶה הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא אַדְּרַבָּא יוֹסִיף לְאַהֲבָה אוֹתוֹ.
כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, כְּשֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם שֶׁכָּל מָה שֶׁהקב״ה עוֹשֶׂה עִמּוֹ לְטוֹבָתוֹ הוּא עוֹשֶׂה, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה בְּגוּפוֹ, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה בְּמָמוֹנוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ מֵבִין אֵיךְ זֶה הוּא טוֹבָתוֹ, וַדַּאי טוֹבָתוֹ הוּא, הִנֵּה לֹא תֶּחֱלַשׁ אַהֲבָתוֹ מִפְּנֵי כָּל דֹּחַק אוֹ כָּל צַעַר אֶלָּא אַדְּרַבָּא תִּגְבַּר וְנוֹסְפָה בּוֹ תָּמִיד.