Цицит и облачение в талит

Орах Хаим · симан 8 · лист 5 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
כאִם רוֹצֶה לִלְבּשׁ הַטַּלִּית קָטָן מִיָּד בְּקוּמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא צִיצִית, וַהֲרֵי עֲדַיִן אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת וְלֹא יָכוֹל לְבָרֵךְ — יָכוֹל לְלָבְשׁוֹ בְּלֹא בְּרָכָה, וְלִכְשֶׁיְּנַקֶּה יָדָיו יְמַשְׁמֵשׁ בְּצִיצִיּוֹתָיו וִיבָרֵךְ, דְּהַמִּשְׁמוּשׁ הוּא כְּאִלּוּ לוֹבְשׁוֹ עַכְשָׁו. וְאִם בְּדַעְתּוֹ לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית אַחֶרֶת מִיָּד כְּשֶׁיְּנַקֶּה יָדָיו — אֵין צָרִיךְ לְמַשְׁמֵשׁ בְּזוּ וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ, רַק יְבָרֵךְ עַל הַטַּלִּית שֶׁלּוֹבֵשׁ אַחַר־כָּךְ, וִיכַוֵּן בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִפְטֹר גַּם אֶת זֹאת שֶׁלָּבַשׁ כְּבָר:
כאאִם יֵשׁ לוֹ כַּמָּה בְּגָדִים שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפוֹת — כֻּלָּם חַיָּבִים בְּצִיצִית, אֲפִלּוּ לוֹבְשָׁן כֻּלָּן כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם” — הַרְבֵּה בְּגָדִים בְּמַשְׁמָע. וְאִם לוֹבְשָׁן כֻּלָּם זֶה אַחַר זֶה בְּלִי הֶפְסֵק שִׂיחָה בֵּינְתַיִם, וְהָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה לְלָבְשָׁם כֻּלָּם מִיָּד — לֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת לְכֻלָּם, אֲפִלּוּ אִם פָּשַׁט הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁלָּבַשׁ הַשֵּׁנִי.
אֲבָלג אִם הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּשִׂיחָה אוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְדַוְקָא שֶׁהִפְסִיק שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה, אֲבָל לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה כְּגוֹן שֶׁאָמַר תְּנוּ לִי הַבֶּגֶד — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
וְכֵןד אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה בִּשְׁעַת בְּרָכָה לְלָבְשָׁם כֻּלָּם מִיָּד, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּמְלַךְ אַחַר־כָּךְ וּלְבָשָׁם כֻּלָּם זֶה אַחַר זֶה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ כֵּן — הֲוָה כְּמַפְסִיק, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל מַה שֶּׁנִּמְלַךְ אַחַר שֶׁגָּמַר לִלְבֹּשׁ הַבְּגָדִים שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה.
אֲבָל אִם הֵבִיאוּ לוֹ עוֹד בְּגָדִים לִלְבֹּשׁ כְּשֶׁעֲדַיִן הָיָה מֻנָּח לְפָנָיו מֵאוֹתָן הַבְּגָדִים שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה וְלֹא לְבָשָׁן עֲדַיִן בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְלַךְ לִלְבּשׁ גַּם אֵלּוּ הַבְּגָדִים שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ עַכְשָׁו — אֲזַי לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ עַל אֵלּוּ הַבְּגָדִים שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ עַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁלֹּא גָּמַר עֲדַיִן לְבִישַׁת בְּגָדִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ עֲלֵיהֶם — הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁלֹּא גָּמַר סְעוּדָתוֹ וְהֵבִיאוּ לוֹ עוֹד לֶאֱכֹל, דְּאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אבל אם הפסיק ביניהם בשיחה כו׳. כן כתבו הרא״ש והטור והש״ע, ואחריהם נמשכו כל האחרונים לבד המגן אברהם, שכתב וזה לשונו, לפי מה שהכריעו האחרונים ביורה דעה סימן יט שאין לברך הוא הדין כאן, עד כאן לשונו. ולא עיין שם בש״ך שכתב בשם כל האחרונים דצריך לברך זולת הט״ז שמספק את עצמו בכך וכבר השיג עליו בנקודות הכסף. ובספרים אחרים הגיה במגן אברהם דיש לברך, וכן צריך להיות.
וכן אם לא היה בדעתו כו׳. כן כתב האגור וש״ע, והסכים לזה הב״ח והמגן אברהם. ואף הט״ז אינו חולק בדין זה, אלא אם יש עדיין לפניו מהבגדים שהיה בדעתו עליהם בשעת הברכה, וזה הניח בצריך עיון. ודו״ק הטיב בדבריו, ותשכח דהכי הוא כדאמינא.
ולפי זה אפשר שגם המגן אברהם אינו חולק על הט״ז כלל, דהמגן אברהם לא איירי אלא כשכבר לבש הבגדים שהיה בדעתו עליהם בשעת הברכה, שהרי כתב, ומהאי טעמא גבי מילה צריך לברך, עיין שם, וגבי מילה לא איירי כלל שהביאו השני בעוד שהראשון לא נימול (ועיין בש״ך שם שהקשה מבעל העיטור שבסימן יט ודו״ק).
ובלאו הכי דברי הט״ז נכונים לדינא, שהרי ביורה דעה סימן יט הסכימו הט״ז והש״ך בשם רוב האחרונים דלא כבעל העיטור, אם כן מוכח דלא קיימא לן לחלק בין שחיטה למילה (ואף המגן אברהם לא כתב כן אלא לתרץ דברי רמ״א ביורה דעה שפסק כבעל העיטור, וכבר חלקו עליו כל האחרונים שם ביורה דעה עיין שם). ולפי זה על כרחך צריך לומר דלגבי שחיטה אין קבע, שהרי שחיטה ומילה שווין לדעת כל האחרונים, ומילה לכולי עלמא אין קבע כמו שכתב המגן אברהם, ואם כן צריך לומר דגבי שחיטה נמי אין קבע, דאם לא כן מאי טעמא דהאחרונים לחלוק על בעל העיטור ורמ״א ז״ל עיין שם בש״ך סק״ט ודו״ק.
וכיון שנתברר שדעת האחרונים דלא אמרינן יש קבע לשחיטה, אם כן שוב אין לחלק בין שחיטה לציצית וכיון שפסקו האחרונים ביורה דעה כסמ״ג דאין לברך כשעדיין מונחים לפניו מהראשונים, אם כן הוא הדין נמי גבי ציצית וכמו שכתב הט״ז.