Хазан в Амиде и ответ «амен»

Орах Хаим · симан 124 · лист 4 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְיֵשׁ לִגְעֹר בָּאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹמְדִים בְּעֵת חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ אוֹמְרִים תַּחֲנוּנִים, וַאֲפִלּוּ אִם מְכַוְּנִים לְסוֹף הַבְּרָכָה לַעֲנוֹת אָמֵן כָּרָאוּי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה “אָמֵן יְתוֹמָה” כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר — לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים (שֶׁאִם אֵין ט׳ הַמְכַוְּנִים לִתְחִלַּת הַבְּרָכוֹת — הֲרֵי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר תְּחִלַּת הַבְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁלֹּא כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, שֶׁהֲרֵי תִּקְּנוּ חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי וְאֵינוֹ מוֹצִיאוֹ אֶלָּא כְּשֶׁט׳ שׁוֹמְעִים לוֹ, וְאִם אֵין ט׳ שׁוֹמְעִים אֶלָּא בְּסוֹף הַבְּרָכוֹת אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ בָּקִי שׁוֹמֵעַ בְּכָל הַבְּרָכוֹת — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרָכוֹת לֹא שָׁמַע אֶלָּא בְּיָחִיד וְאֵין הַיָּחִיד מוֹצִיא אֶת הַיָּחִיד בַּתְּפִלָּה, וְהַמִּתְפַּלֵּל סוֹף הַבְּרָכוֹת בְּלֹא תְּחִלָּתָן — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי״ד, וְכֵיוָן שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הָיְתָה שֶׁיִּשְׁמְעוּ ט׳ לְפָחוֹת גַּם תְּחִלַּת הַבְּרָכוֹת כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי — לֹא בָּטְלָה תַּקָּנָתָם אַף עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
וְכָל אָדָם יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט׳ זוּלָתוֹ, וִיכַוֵּן לְכָל בְּרָכָה מֵרֹאשָׁהּ עַד סוֹפָהּ) שֶׁאִם הַלּוֹמְדִים יִפְנוּ לַלִּמּוּדִים — עַמֵּי הָאָרֶץ יִלְמְדוּ מֵהֶן שֶׁלֹּא לְהַאֲזִין לְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְיַעַסְקוּ בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה, נִמְצְאוּ מַחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים:
זיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הָעָם יַעַמְדוּ כְּשֶׁחוֹזֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה, כֵּיוָן שֶׁמְּכַוְּנִים וְשׁוֹמְעִים הַתְּפִלָּה מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה וּכְאִלּוּ מִתְפַּלְלִין בְּעַצְמָן (וְלָכֵן נִקְרְאוּ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תְּקִיעוֹת מְעֻמָּד, לְפִי שֶׁכָּל הָעָם עוֹמְדִים בַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר):
חעַל כָּל בְּרָכָה שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ בְּכָל מָקוֹם נוֹהֲגִין לוֹמַר “בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ”, עַל שֵׁם הַכָּתוּב: “כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ”. וְעוֹד, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּזְכִּיר צַדִּיק בָּשָׂר וָדָם — צָרִיךְ לְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר “זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה”.
וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג וְלֹא מִתִּקּוּן חֲכָמִים — אֵין מַפְסִיקִין לְאָמְרוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַפְסִיק לַעֲנִיַּת אָמֵן כְּגוֹן בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה: