Ведение дел и торговли

Орах Хаим · симан 156 · лист 1 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
סֵדֶר מַשָּׂא וּמַתָּן וּבוֹ כ״א סְעִיפִים
אלֹא אָמְרוּ (וְכֵן הוּא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י בִּתְהִלִּים סִימָן קיט עַל פָּסוּק “עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ” וּבְיַּלְקוּט שָׁם) קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲסֹק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ וְנַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לְכָךְ, אוֹ שֶׁמִּתְפַּרְנֵס מִשֶּׁל אֲחֵרִים — חַיָּב לְקַיֵּם “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה” כְּמַשְׁמָעוֹ (וְעַיֵּן בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק חֵלֶק דַּף צ״ט ע״ב וּבִמְנָחוֹת פֶּרֶק י״א דַּף צ״ט ע״ב צֵא וּבְדֹק כו׳, וּשְׁאָר תַּנָּאֵי שָׁם לֹא פְלִיגֵי אֶלָּא בְּמִי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲסֹק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וּבְאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן פֶּרֶק כ״א וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה רֵישׁ פְּתִיחְתָא דְּאֵיכָה וּבְקֹהֶלֶת רַבָּה פי״ב, ד דַּף קט״ו א עַל פָּסוּק “בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה” — מַה טַּחֲנָה זוֹ כו׳).
וְאַף מִי שֶׁצָּרִיךְ לְכָךְ — לֹא יַעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ עִקָּר אֶלָּא עֲרַאי כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ בִּלְבַד וְתוֹרָתוֹ קֶבַע, וְזֶה וְזֶה יִתְקַיְּמוּ בְּיָדוֹ. אֲבָל כָּל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה — סוֹפָהּ בְּטֵלָה, כִּי הָעֹנִי יַעֲבִירֶנּוּ עַל דַּעַת קוֹנוֹ. אֶלָּא מִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה וְנָשָׂא לִבּוֹ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ כָּרָאוּי — יַעֲשֶׂה מְלָאכָה מְעַט בְּכָל יוֹם כְּדֵי חַיָּיו, וּשְׁאָר יוֹמוֹ וְלֵילוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה:
בוּכְשֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה אוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן — לֹא תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא כְּדֵי לִמְצֹא צָרְכֵי הַגּוּף כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד לְבוֹרְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וגו׳” (מִשְׁלֵי סִימָן ג׳, ו׳) (וְעַיֵּן מִזֶּה בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן פי״ז וּבִשְׁמוֹנָה פְּרָקִים לְהָרַמְבַּ״ם פֶּרֶק ה).
וְחַיָּב כָּל אָדָם לְלַמֵּד לִבְנוֹ מְלָאכָה אוֹ לַעֲסֹק בִּסְחוֹרָה. וְאִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן — כְּאִלּוּ מְלַמְּדוֹ לִסְטוּת, שֶׁסּוֹפוֹ לְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ.
וְיִזָּהֵר לִשָּׂא וְלִתֵּן בֶּאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יַחֲלִיף אֶת דִּבּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם”, שֶׁיִּהְיֶה הֵן שֶׁלְּךָ — צֶדֶק, וְלָאו שֶׁלְּךָ — צֶדֶק, כְּלוֹמַר כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר הֵן אוֹ לָאו — קַיֵּם דְּבָרֶיךָ וְהַצְדֵּק אוֹתָם (וְעַיֵּן בְּהָרַמְבַּ״ם פֶּרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת הֲלָכָה י״ג וּפֶרֶק ז׳ מֵהִלְכוֹת מְכִירָה הֲלָכָה ח׳ וּבְפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת סוֹף שְׁבִיעִית וּבִשְׁלָ״ה בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין שֶׁלּוֹ דַּף קי״ד ע״א גַּבֵּי עִנְיַן מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה). וְכָל הַמַּחֲלִיף אֶת דִּבּוּרוֹ — כְּאִלּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וַאֲפִלּוּ מַחֲשָׁבָה שֶׁנִּגְמְרָה בְּלִבּוֹ — טוֹב לְקַיְּמָהּ כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ” (תְּהִלִּים סִימָן טו). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל (אִם) דִּבְרֵי עַצְמוֹ מִצְּרָכָיו אִם אֵין בָּהֶן סְמַךְ מִצְוָה — אֵין צָרִיךְ לְקַיְּמָן.