Ведение дел и торговли

Орах Хаим · симан 156 · лист 6 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
חכָּל הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם — צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וִידַבֵּר לוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְיוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ. וְאִם דִּבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת וְהִכְלִימוֹ — עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא”. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: יָכוֹל אַתָּה מוֹכִיחוֹ וּפָנָיו מִשְׁתַּנּוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר “וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא” (וְאַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י שָׁם פֵּרֵשׁ דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹכִיחֶנוּ בָּרַבִּים לְהַלְבִּין פָּנָיו, הִנֵּה הַסמ״ג וְהָרַמְבַּ״ם פֵּרְשׁוּ שֶׁלֹּא יוֹכִיחֶנּו בִּדְבָרִים קָשִׁים עַד שֶׁפָּנָיו נִשְׁתַּנּוֹת וְהַיְנוּ אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵינוֹ). מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְאָדָם לְהַכְלִים אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵינוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּרַבִּים. לְפִיכָךְ לֹא יִקְרָאֶנּוּ בְּשֵׁם שֶׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ, וְלֹא מְסַפֵּר לְפָנָיו דָּבָר שֶׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ. וְכָל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים — אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם אִם לֹא חָזַר בּוֹ — צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בָּרַבִּים עַד שֶׁיַּחֲזֹר לַמּוּטָב, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ כָּל הַנְּבִיאִים בְּיִשְׂרָאֵל. וְכָל זֶה בַּעֲבֵרָה שֶׁבַּסֵּתֶר, אֲבָל אִם עָבַר עֲבֵרָה בְּגָלוּי — יוֹכִיחֶנּוּ מִיָּד, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם. וְתַלְמִיד שֶׁרָאָה אֶת רַבּוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה — יֹאמַר לוֹ “לִמַּדְתַּנִי רַבֵּינוּ כָּךְ וְכָךְ”, לְהַזְכִּירוֹ אוּלַי שׁוֹגֵג הוּא. וְאִם אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לוֹ — לֹא יוֹכִיחֶנּוּ עוֹד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:
טחַיָּב אָדָם לִזָּהֵר בִּיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת אֲפִלּוּ הֵם עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים. וְכָל הַמַּקְנִיטָן, אוֹ הִכְעִיסָן, אוֹ הִכְאִיב לִבָּם, אוֹ רָדָה בָּהֶן, אוֹ אִבֵּד מָמוֹנָן — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן”. וְכָל שֶׁכֵּן הַמַּכֶּה אוֹתָן אוֹ הַמְקַלְּלָן.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁעִנָּה אוֹתָן לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, אֲבָל אִם עִנָּה אוֹתָן רַבָּן כְּדֵי לְלַמְּדָן תּוֹרָה אוֹ אֻמָּנוּת אוֹ לְהוֹלִיכָן בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִנְהַג בָּהֶן מִנְהָג כָּל אָדָם, אֶלָּא יַעֲשֶׂה לָהֶם הֶפְרֵשׁ, וִינַהֲלֵם בְּנַחַת וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים, אֶחָד יָתוֹם מֵאָב וְאֶחָד יָתוֹם מֵאֵם.
וְעַד אֵימַת נִקְרָאִים יְתוֹמִים לְעִנְיָן זֶה? עַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ צְרִיכִין לְאָדָם לְהִסָּמֵךְ עָלָיו וּלְאָמְנָן וּלְהִטָּפֵל בָּהֶן, אֶלָּא יִהְיֶה עוֹשֶׂה כָּל צָרְכֵי עַצְמוֹ לְעַצְמוֹ כִּשְׁאָר כָּל הַגְּדוֹלִים: