Виды хлеба и благословение на них

Орах Хаим · симан 168 · лист 15 из 16
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
כוְכֵן אִם פֵּרֵר הַלֶּחֶם לְפֵרוּרִים דַּקִּים כְּקֶמַח וְחָזַר וְגִבְּלָם יַחַד, אֲפִלּוּ נִשְׁרוּ תְּחִלָּה בְּמַיִם עַד שֶׁהָלַךְ תֹּאַר הַלֶּחֶם מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו יֵשׁ בָּהֶם כְּזַיִת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו “הַמּוֹצִיא” וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁבְּכַזַּיִת אֵין צָרִיךְ תֹּאַר לֶחֶם. וַאֲפִלּוּ לָשׁ אוֹתָם בְּרוֹתְחִין שֶׁל כְּלִי שֵׁנִי,י וַאֲפִלּוּ אִם לָשׁ אוֹתָם בְּמַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת — אֵין לָהֶם דִּין פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִין, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָיוּ לֶחֶם גָּמוּר מִתְּחִלָּתָם — אֵינָן יוֹצְאִים לְעוֹלָם מִתּוֹרַת פַּת, אֶלָּא אִם כֵּן אֵין בְּכָל אֶחָד כַּזַּיִת (וְאֵינָן מְגֻבָּלִים יַחַד בְּדֶרֶךְ לִישָׁה, אֶלָּא מְחֻבָּרִים בִּלְבַד עַל יְדֵי אֵיזֶה מַשְׁקֶה הַמְדַבְּקָם זֶה עִם זֶה, אוֹ שֶׁנִּשְׁרוּ בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁהָלַךְ מֵהֶם תֹּאַר הַלֶּחֶם).
וַאֲפִלּוּ אִם אַחַר הַלִּישָׁה טִגְּנָן בְּמַשְׁקֶה, אוֹ אֲפִלּוּ בִּשְּׁלָם בִּקְדֵרָה — לֹא נִתְבַּטְּלוּ מִתּוֹרַת לֶחֶם, כְּמוֹ שֶׁבִּכְזַיִת לֶחֶם גָּמוּר לֹא נִתְבַּטֵּל מִתּוֹרַת לֶחֶם עַל יְדֵי טִגּוּן וּבִשּׁוּל.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עֵרַב בָּהֶם קֶמַח וְטִגְּנָן בְּשֶׁמֶן אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם נֵלֵךְ אַחַר הָרֹב (שֶׁהוּא הַקֶּמַח וְהַשֻּׁמָּן), וְאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם “הַמּוֹצִיא” וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֲפִלּוּ בִּקְבִיעוּת סְעוּדָה. וְכֵן אִם לָשׁ אוֹתָם עִם שֻׁמָּן וְקֶמַח הַרְבֵּה מֵהֶם, אִם נֵלֵךְ אַחַר הַקֶּמַח וְלֹא יְבָרֵךְ “הַמּוֹצִיא” וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא בְּשִׁעוּר קְבִיעוּת סְעוּדָה אַחַר הָאֲפִיָּה, כְּדִין קֶמַח שֶׁנִּלּוֹשׁ בְּשֻׁמָּן אוֹ בְּמַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת וְנֶאֱפָה בְּתַנּוּר. כִּי אֶפְשָׁר שֶׁכְּמוֹ שֶׁמִּין דָּגָן חָשׁוּב וְאֵינוֹ בָּטֵל בְּרֹב בִּשְׁאָר מִינִים, כָּךְ לֶחֶם גָּמוּר אֵינוֹ בָּטֵל בְּרֹב מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ אֲפִלּוּ בְּקֶמַח שֶׁל מִין דָּגָן.
אֲבָל אִם לָשׁ אוֹתָם בְּרוֹתְחִין מִכְּלִי רִאשׁוֹן, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹרַת לֶחֶם בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בְּרוֹתְחִין וְלֹא הָיָה בָּהֶם כְּזַיִת בְּכָל פֵּרוּר, הֲרֵי דִּינָם כְּקֶמַח שֶׁנִּלּוֹשׁ שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו “בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת” אַחַר הַטִּגּוּן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּזַיִת:
כאיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשּׁוֹרֶה פִּתּוֹ בְּיַיִן אָדֹם, הוֹאִיל וְנִשְׁתַּנֵּית צוּרָתָהּ עַל יְדֵי זֶה — בָּטֵל מִמֶּנָּה תֹּאַר לֶחֶם, וְאִם אֵין בְּכָל פְּרוּסָה כְּזַיִת — מְבָרֵךְ “בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת” וּמֵעֵין ג׳ אֲפִלּוּ אוֹכֵל שִׁעוּר קְבִיעוּת סְעוּדָה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ואפילו אם לש כו׳. רמ״א סי׳ תע״א עיין שם בחק יעקב. ובמ״א שם סק״ה דאפילו בכהאי גונא דמתקריא כיסנין זימנין דמצה עשירה היא, מכלל דבכהאי גונא לא הויא כיסנין. ועיין שם במ״א סק״ח דכל שכן אם לא נאפית, אם כן אם טיגנה דינה כלחם שלם מטוגן. ורש״י (ועיין במנחות דף ע״ה ע״ב שלא הזכיר כלל ואפאן ואם כן הכא נמי יש לומר דלא נקטיה בדוקא אלא לאורחא דמילתא) שפירש שאפאן, לשיטתיה אזיל דמיירי בבישול שמבטל מתורת לחם ממנו בפחות מכזית, ולכן אי אפשר להפקיע הבישול אלא ע״י אפייה, אבל להרב רבינו יונה דמשום שנתפרר לפחות מכזית לחוד נתבטל מתורת לחם, יכול לחזור ע״י דבק טוב המחבר אפילו קמח לעשותו לחם לחלה והוא הנגבל במשקה, כמבואר בירושלמי שהביא הרא״ש בהלכות חלה, אבל בחביצא כל פירור הוא בפני עצמו ואינן נבללין זה בזה. ומה שכתב המ״א ואפאן, הוא לרבותא, כמו שכתב בסי׳ תע״א. וכן משמע ממה שכתב אם עירב קמח וטגנן כו׳, משמע דבלא תערובות פשיטא דתורת פת עליו. ואין לומר דזהו לר״ת, דאם כן מאי מהני קמח הא בלילתן עבה. ואין לומר שטיגנן אחר אפיה ועירב הקמח בלישה, הרי נאפה הקמח ג״כ ונעשה לחם גמור, ואחר אפייה אינו מתערב בקמח (להיות נבלל בו יפה להתבטל ברוב) לחודיה קאי: