Виды хлеба и благословение на них

Орах Хаим · симан 168 · лист 16 из 16
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְגַם אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ “בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן” עַל הַיַּיִן הַבָּלוּעַ בַּפַּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָפֵל אֵלֶיהָ. וְכֵן הַשּׁוֹרֶה פַּת שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו “בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת” בְּיֵין שָׂרָף אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַמַּשְׁקִין הַבְּלוּעִים בָּהּ.
אֲבָל אִם בֵּרַךְ עַל הַפַּת “הַמּוֹצִיא” — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּלָל עַל שְׁאָר מַשְׁקִין אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ שְׁתִיָּה, שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל שְׁתִיָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי״ב. וְכֵן כְּשֶׁנּוֹתְנִים יַיִן בַּקְּעָרָה עִם הַמֶּלַח לִטְבֹּל בּוֹ הַבָּשָׂר — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָפֵל לַבָּשָׂר, וְהַבָּשָׂר כְּבָר נִפְטַר בְּבִרְכַּת “הַמּוֹצִיא”, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע״ז:
כבקֶמַח שֶׁחֲלָטוֹ בְּרוֹתְחִין וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה מִמֶּנּוּ פַּת וַאֲפָאָהּ בְּתַנּוּר אוֹ בְּמַחֲבַת בְּלֹא מַשְׁקֶה — לֶחֶם גָּמוּר הוּא, וּמְבָרְכִים עָלָיו “הַמּוֹצִיא” וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה בְּלִילָתוֹ רַכָּה בְּמַיִם רוֹתְחִין, כֵּיוָן שֶׁאַחַר כָּךְ אֲפָאוֹ בְּלֹא מַשְׁקֶה — נַעֲשָׂה לֶחֶם גָּמוּר (אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה בְּלִילָתוֹ רַכָּה מְאֹד, שֶׁאָז אֲפִלּוּ בְּלֹא חֲלִיטָה בְּרוֹתְחִין אֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ “הַמּוֹצִיא” וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא כְּשִׁעוּר קְבִיעוּת סְעוּדָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה):
כגבָּצֵק שֶׁאוֹפִין בְּשַׁפּוּד וּמוֹשְׁחִין אוֹתוֹ תָּמִיד בְּשֶׁמֶן אוֹ שֻׁמָּן אוֹ מֵי בֵּיצִים אוֹ מֵי פֵּרוֹת — אֵין תּוֹרַת לֶחֶם עָלָיו כְּלָל, וּמְבָרֵךְ עָלָיו “בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת” וּמֵעֵין ג׳יא (אֲפִלּוּ בִּקְבִיעוּת סְעוּדָה). אֲבָל לֶחֶם גָּמוּר שֶׁצּוֹלִין בְּשַׁפּוּד, אַף שֶׁמּוֹשְׁחִין אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן — אֵינוֹ יוֹצֵא מִתּוֹרַת לֶחֶם לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אפילו כו׳. ומה שכתב המ״א בשם רבינו ירוחם צריך עיון גדול, דאף לפי הגהתו משמע כן בהדיא, דתלי טעמא דמהני קביעות משום דלחם הוא לחלה אבל טריתא דפטורה מברך בורא מיני מזונות בכל ענין, ולכן כפל רבינו ירוחם לשונו ואין מברכים המוציא כו׳, לומר דלא משכחת לה כלל דמברכין עליו המוציא. וגם הטור שכתב כן בטריתא לא כתב כן כאן, וכתבם סמוכים זה לזה ולא כללם בחדא בבא, וע״כ צריך לומר כמ״ש לעיל: