Горшки на плите и в печи в канун субботы

Орах Хаим · симан 253 · лист 13 из 14
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, קֹדֶם שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר נָהֲגוּ לְהָקֵל לִתֵּן עַל גַּבָּיו בְּלֹא הֶפְסֵק, אַף עַל פִּי שֶׁיִּתְחַמֵּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֻּסַּק, וְאָז יִהְיֶה חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה — אַף עַל פִי כֵן אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמֹכוּ:
כזאֲבָל לִסְמוֹךְ אֵצֶל תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁאֵינוֹ גָרוּף וְקָטוּם, וַאֲפִלּוּ הָאֵשׁ בְּתוֹכוֹ — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן לְפִי מִנְהָגֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, רַק שֶׁיִּהְיֶה הַתַּבְשִׁיל חַם קְצָת אִם יֵשׁ בּוֹ מָרָק וְהַיָּד סוֹלֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁסּוֹמֵךְ לַתַּנּוּר, אֲבָל אִם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם אֵצֶל הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּצְטַנֵּן הַתַּבְשִׁיל לְגַמְרֵי — מֻתָּר לִסְמוֹךְ בְּכָל עִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּכְרִי יַסִּיק אַחַר כָּךְ אֶת הַתַּנּוּר לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת, שֶׁזֶּהוּ מֻתָּר בְּשַׁבָּת עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ו, וּכְשֶׁיִּתְחַמֵּם הַתַּנּוּר מְאֹד יִתְחַמֵּם גַּם כֵּן הַתַּבְשִׁיל שֶׁאֶצְלוֹ עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — אָסוּר לְהַנִּיחוֹ שָׁם, אֶלָּא יִטְּלֶנּוּ מִשָּׁם קֹדֶם שֶׁיַּסִּיק הַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁזֶּהוּ כְּאֶחָד מַנִּיחַ אֶת הַקְּדֵרָה וְאֶחָד נוֹתֵן אֶת הָאוּר שֶׁתַּחְתֶּיהָ, שֶׁהָרִאשׁוֹן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
כחאֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּנִּיחַ שָׁם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וְאַחַר כָּךְ יַסִּיק הַתַּנּוּר לְחַמֵּם הַבַּיִת, וְנִרְתָּח הַתַּבְשִׁיל מֵאֵלָיו, לְפִי שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַנָּכְרִי בְּהַסִּיקוֹ אֵינָהּ בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁיל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל חִמּוּם הַבַּיִת, שֶׁהוּא דָבָר הַמֻּתָּר, וְהַתַּבְשִׁיל נִרְתָּח מֵאֵלָיו. וְאַף שֶׁהוּא פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת — אֵין בְּזֶה אִסּוּר בַּאֲמִירָה לְנָכְרִי, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בְּהַסִּיקוֹ גַּם בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁיל, שֶׁהֲרֵי הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר אוֹ אֶצְלוֹ, אַף שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל הַבַּיִת — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם.
וְהַמִּנְהָג כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ יַחְמִיר לְעַצְמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ:
כטאֲבָל אִם נָתַן נָכְרִי מַיִם לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה הַקְּבוּעָה בַּתַּנּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע כְּשֶׁיַּסִּיק הַתַּנּוּר, וְאַחַר כָּךְ הִסִּיק הַתַּנּוּר וְנִרְתְּחוּ הַמַּיִם — מֻתָּר לֵהָנוֹת הַיִּשְׂרָאֵל מֵהֶם בְּשַׁבָּת.
יא וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּתֵּן מַיִם בַּקְּדֵרָה קֹדֶם שֶׁיַּסִּיק הַתַּנּוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּלָל לְחַמֵּם הַמַּיִם אֶלָּא לְחַמֵּם הַבַּיִת, שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַיִם בִּקְדֵרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִבָּקַע הַקְּדֵרָה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ואפילו לכתחלה כו׳. כן משמע בהדיא במג״א שלא אסר אלא להישראל עצמו משום פסיק רישיה, ובנכרי לא מחמרינן משום פסיק רישיה. ואף שכתב המג״א סוף סי׳ רנ״ד דחיישינן שמא יחתה היכא דקבעי להו להדחת כלים, ובכל דבר דאיכא למיחש לחיתוי אף על ידי נכרי אסור כמשמעות לשון כללו של רמ״א, יש לומר דבסוף סי׳ רנ״ד מיירי אחר שהוסק, אבל קודם שהוסק אין חוששים כל כך שמא יחתה אח״כ, שהרי נהגו להקל מהאי טעמא בעל גבי התנור וכמו שכתב המג״א סוף סי׳ זה. ואף שמלשונו משמע שסומכין על זה שיש לומר דהמעזיבה מפסקת, מכל מקום גם כאן יש לומר דדמי לתוך הקכלי״ן שכתב המג״א סוף סי׳ רנ״ט דמהני דבר המפסיק, אם כן קודם שהוסק שרי למנהג העולם אף בלא דבר המפסיק.
ומיהו זה דוחק, דעל כרחך מדלא נתן לתוך הקכלי״ן והקדירה דין סמיכה מכלל דמיירי בכהאי גוונא שהם בולטין על הגחלים, ואם כן כשנותן במים בקדרה הרי זה כשופת קדרה על גבי כירה ממש שאין דבר מפסיק בין גחלים לקדירה דמאי שנא קדרה זו משאר קדירות, בשלמא על גבי התנור ותוך הקכלי״ן אף אם גוף התבשיל נוגע בקרקעיתה יש לומר דאין דרך בישול בכך כמו שכתב המגיד משנה לענין תבשיל על גבי קדירה, שמשם למד המג״א להקל על גבי התנור עיין שם בסקל״א ול״ג ובסי׳ שי״ח ס״ק כ״ו ובמה שנתבאר לעיל, אבל במים שבקדרה זו דרך בישולם הוא כן כל השנה ולא דמי כלל לעל גבי תנור שנהגו להקל קודם שהוסק. ואפשר דהכי נמי אין להקל קודם שהוסק משום גזירת חיתוי אף בלא איסור בישול, כגון בערב שבת סמוך לחשכה.
ואפילו הכי שרי לומר לנכרי אף בשבת, שהרי ליתן על גבי תנור בית החורף שאסר רמ״א לישראל אפילו קודם שהוסק משום שמא יחתה כמו שכתב המג״א סקמ״ג ואפילו הכי התיר על ידי נכרי, אלא על כרחך צריך לומר דכשהנכרי מושיב הקדרה לא חיישינן שיחתה הישראל, אלא דכיון שאסרו לישראל להושיב מאיזה טעם שיהיה החמירו בהושבה זו לעשותה כמלאכה גמורה של המבשל ואסרוה גם ע״י נכרי כמבשל ממש, אבל בגוונא דאין לאסור משום מבשל ממש כגון על ידי נכרי קודם שהוסק גם משום חיתוי אין לאסור.
ואם תימצי לומר דאף כשהנכרי מושיבה חיישינן שמא יחתה, על כרחך צריך לומר לדעת רמ״א שאין סברא כלל לאסור בכהאי גוונא דבבישול גמור שרי. והא דהוצרך המג״א כאן לאסור לישראל משום פסיק רישיה ולא משום שמא יחתה, היינו למיסר אפילו בכי האי גוונא דלא בעי להו להדחה, אי נמי משום דמהאי טעמא אסור לדברי הכל, אבל בלאו הכי יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דמשום הדחה גרידא לא אתי לחתויי ולתרץ בסוף סי׳ רנ״ד כתירוץ הראשון, אי נמי משום שיש מקום לבעל דין לחלוק מחמת המנהג שנהגו להקל להעמיד על גבי התנור קודם שהוסק ואין חוששין שמא יחתה אח״כ, ומה״ט אפשר להקל בדיעבד כמ״ש בפנים בסוף סי׳ רנ״ד. אבל לאחר שהוסק משמע במג״א סוף סי׳ רנ״ט שאין להקל עיין שם.