Поздняя редакция к симану 259 · последняя редакция

Орах Хаим · симан 259 · лист 9 из 10
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
טזוהנה ברמב״ן במלחמות גבי אנשי טבריא מבואר בהדיא דלהפשיר נמי אסור אפילו מבעוד יום בדבר המוסיף. אלא דיש לומר דהרמב״ן לשיטתיה אזיל דפירש שם שהסילון היה פתוח ואם כן אי אפשר שיתחממו שהיד סולדת בו מדי עברם לבד. אבל להרשב״א שם דפירש שהיה סתום יש לומר דהוחמו ממש, כפשט לשון המשנה כחמין שהוחמו בשבת כו׳ שהן חמין ממש גם לרמב״ן (דאם לא כן אמאי אסורים בשתיה הא אפילו לכתחלה מותר להפשיר לשתיה, אלא שעשאו הפושרין שנפשרו באיסור הטמנה כאלו הוחמו ממש בשבת. ואתי שפיר נמי דלא קשה מידי מאי פריך בגמרא אילימא רחיצת כל גופו כו׳ לפי דעת רמב״ן דמיירי מפושרין, ופושרין של ערב שבת ודאי שרו דהא אפילו מי הנהר בקיץ מיקרי פושרין או בחורף שעמדו מעט בבית, ועיין שם ברשב״א שאין חילוק בין להפג צינתם ובין פושרין בכל הסוגיא (דלא כספר התרומה), וכן כתב הר״ן בהדיא דדוקא משום שהופשרו בשבת אסור להתחמם כנגד המדורה, אלא דאכחמין שהוחמו כו׳ פריך שהן חמין ממש מדאסורין בשתיה). וכן כתבו התוס׳ שהיה מוקף מכל צד כו׳, ור״ל מכל צד גם מפיו, ונמצא שהמים שבסילון נכנסו בתוכו מבעוד יום, אלא שלא הוחמו כל צרכן לרחיצה מבעוד יום, דאז אין לאסור בדיעבד אפילו בהטמנה כמו שכתבו רשב״א ור״ן בשם רמב״ן, אלא גמר חימומן היה בשבת, ולולי איסור הטמנה אין לאסור כלל מה שהוחמו בשבת מאחר שהובאו בתוכו בהיתר. ולא דמי למה שכתבו התוס׳ לפירוש רש״י וליכא למילף כו׳, דהתם לפירוש רש״י מים אלו נכנסו בשבת והוחמו מאליהן, ואסורים ברחיצה ושתיה ככל מלאכה הנעשית מאליה בשבת, כמו פירות הנושרין ומשקין שזבו דאסרו ליהנות שמא יעשה המלאכה בעצמו, וכנכרי שליקט בשביל ישראל, משא״כ לפירוש התוס׳ דהמים הובאו מבעוד יום אין לאסור כלל כשהובאו בהיתר, כמו שהתירו קדרה שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, ואפילו קידרא חייתא שמתבשלת כולה בשבת והתירוה באכילה ולא חיישינן שמא יבשל בשבת לבית הלל או אפילו לבית שמאי, והיינו משום ששופת קדרה זו בידים מבעוד יום והבישול יהיה ממילא, משא״כ במים שנכנסו בסילון ובאמה לפירש״י לא נעשה בהם שום מעשה מבעוד יום, דקמאי אזלי כו׳ (וחילוק זה מצינו בהדיא בסנהדרין דף ע״ז דכפתו בחמה חייב, דסוף חמה לבא ובבידקא דמיא בכח שני גרמא בעלמא הוא, עיין שם). ואתי שפיר דלא קשה מידי מ״ש בפני יהושע על התוס׳ מראש ועד סוף, עיין שם.
יזוהנה לרמב״ן לכאורה יש לומר דהיינו טעמא דבעובדא דרבי ליכא משום הטמנה במקצת, משום דסבירא ליה דאפילו כלי ראשון לא מיקרי מוסיף הבל, דמוסיף הבל היינו להרתיח כלי ראשון כעין האש כמו שכתב הרמב״ם, ואמה דטבריה היינו טעמא משום דהוה ככלי ראשון שעל גבי האור, מאחר שאינה מצטננת לעולם משום שמחוברת למקורה. אלא דבר״ן לא אתי שפיר כלל, דסבירא ליה כפירוש רמב״ן שהסילון פתוח, וסבירא ליה לחוש לפירוש רש״י לאסור משום הטמנה בכלי ראשון משום חמי האור. וגם זה דוחק מה שהעתיק הרשב״א סוף פ״ד לשון הרמב״ן בסתם לאסור להטמין צונן בכל דבר המוסיף בסתם, דמשמע אפילו מלח וסיד וגפת שאינן מחממין ממש שהיד סולדת בו אלא מפשירין, והודה לו הרשב״א.