Поздняя редакция к симану 301 · последняя редакция

Орах Хаим · симан 301 · лист 1 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
מַהֲדוּרָא בַּתְרָא לסימן שא
אמה שכתבו ספר התרומה וסמ״ג וסיעתם דמחט שראשה אחד עב מקרי תכשיט, לכאורה הוא נגד מסקנת הגמרא דטס של זהב יש בראשה כו׳. ואמאי השמיטו אוקימתא זו. וגם אמאי השמיטו ההיא דאוגרת בה שערה, ללמוד ממנה למחט שמעמדת קישוריה, כמו שכתב הרא״ש.
באך באמת לא קשה מידי, דאדרבה הא ודאי על כרחך הא דאוגרת בה שערה אין בה טס וכהאי גוונא, ואפילו הכי היא שנויה בכלל תכשיטים דמשנתנו לרב יוסף. וגם אביי לא פריך עליה אלא דתהוי כמו בירית דלא מיקרי תכשיט בכל ענין אף אם היא של כסף או זהב, דומיא דאצעדה שבזרוע שהיו רגילין גם בשל זהב כדכתיב בקרא, אלא משום שהיא עשויה לבתי שוקיים ה״ל כטבעות הכלים, וא״כ הוא הדין לאוגרת בה שערה שעושים לשבכה כמו שכתבו התוס׳ (א), אבל בלאו הכי הוה מודה לרב יוסף. והיינו טעמא משום דראשה אחד עב ועגול כתכשיט, והיינו בכל מחטין דעלמא שראשן אחד עגול ואפילו הן של ברזל, וכמשמעות הגמרא ופירוש רש״י דף נ״ב. וגם ספר התרומה וסיעתו קרו לה אישפיגל״א, דלא כמג״א, מדתניא סתמא דלענין טומאה דא ודא אחת היא, אלמא דלא משכחת לה כלל מחט שאינה נקובה שאינה מקבלת טומאה אלא בגלמי. וכמו שכתבו התוספות במסקנא, ור״ל שם, דלמסקנא מחט שאוגרת שערה אינה במציאות כלל כמו שכתב מהרש״א שם. ומשום הכי נמי לא כתב ספר התרומה וסיעתו דין זה כלל, מאחר שנדחה ממציאות למסקנא.
גוגם אין ללמוד ממנו למחט שבצעיף לפי דעת ספר התרומה וסמ״ג וסיעתם דסבירא להו לאסור משום תכשיט לדינא דגמרא (ומה שכתב במג״א להיתר, היינו לדידן שנהגו היתר בתכשיטין כמו שכתב הב״ח, ומבואר הוא בהדיא בספר התרומה). והיינו טעמא, משום דס״ל דדוקא בעשויה לבתי שוקים לא מקרי תכשיט, (ב) וכן לשבכה, משום שהבתי שוקים עצמן וכן השבכה עשויין רק לצניעות ולא לנוי כלל, כי הן במקום צנוע ואין דרכן להיות בגלוי אלא לכסות עליהן למעלה בבגדיה והצעיף על השכבה, ומשום הכי נמי גם הבירית שהיא טבעת הכלי ומשמשת לבתי שוקים לא חשיבה תכשיט, וכן מחט לשבכה לאביי, משום דבטילי לגבייהו, משא״כ כבלים שאין משמשין לבתי שוקים (אבל הצעיף ומפתחי חלוק שהן בגלוי עשויין גם לנוי).
דומיהו כל כהאי גוונא הוי ליה לספר התרומה גבי בירית לפרש. אלא משמעות לשונו שם דמשום הכי לחוד לא חשיבא תכשיט ונוי אף שהיא של זהב וכסף, משום שהיא טבעת הכלים דהיינו לבתי שוקים שלא יפלו דוקא, כמ״ש שם בספר התרומה ובסימנים, וכן הוא בסמ״ג פן ישתלשלו כו׳, דלא כגירסא שלנו בסמ״ק וטור, וכן בשבכה שלא יפלו שערותיה לחוץ, שנמצא עיקר פעולת ותועלת השבכה לאגור השערות בל יראו השערות הוא ע״י המחט, משום הכי נמי ה״ל כטבעת הכלים. משא״כ במחט שסוגר בה מפתחי החלוק בצוארו, שלא יפול החלוק כלל בלי המחט, ואף אם יתגלה קצת מצוארו מכל מקום אין זה כדאי למקרי טבעת הכלים, אלא היא משמשי אדם ומקבלת טומאה ודאי, כדתניא סתמא דלענין טומאה דא ודא אחת היא. וכן צעיפי הנשים (ג) (ותדע מדאסר לאשה בצעיפה מדינא דגמרא משום תכשיט מכלל דלא דמי לטבעת הכלים) היו צנופים היטב סביב הראש, וקצה אחד כורכת סביב הצואר ותוחבת הקצה ממש תחת הכרך, ואין הצעיף נופל מהראש בלי שום מחט אלא שהוא רפוי על הראש. אי נמי שכורכת מטפחת על הצעיף סביב הראש כנהוג במדינות אלו (ותדע דאם אי אפשר כלל להיות הצעיף על הראש בלי מחטים א״כ לדינא דגמרא אי אפשר לה להתכסות בצעיף כלל בשבת, וא״כ הוי ליה לספר התרומה וסיעתו לאשמועינן חידוש דין זה בפירוש, דמדינא דגמרא אסור לילך בצעיף לרשות הרבים והאידנא שרי).