Поздняя редакция к симану 301 · последняя редакция

Орах Хаим · симан 301 · лист 2 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
הוהא דלא מוקמינן מתניתין במחט שבצעיף וחלוק, יש לומר שבימיהם לא נהגו הנשים בצעיף שלנו על השבכה, כדמשמע בברייתא רפ״ו וכן משמע בכלים פרק כ״ד, אלא רדיד דהיינו כעין סודר כשיוצאת לרשות הרבים, כמ״ש רמב״ם פרק כ״ד מהל׳ אישות ור״ש פרק כ״ד דכלים משנה י״ו בשם הערוך. ומפתחי חלוקה ג״כ לא היו מחוברים במחט אלא בקשירה כדתנן פרק אלו קשרים, משום הכי פריך למאי חזיא לאשה עכ״פ. וגם באיש יש לומר שלא היו משתמשים בימיהם באינה נקובה לצורך לבישה כלל. וטומאתה היא משום כלי מעשה, שהיו משתמשים בה לצורך רקימה וכהאי גוונא, עיין רמב״ם פירוש המשנה פרק י״ג דכלים ובחבורו פרק י״א הל׳ ט״ו שם. וכן משמע מלשון דא ודא אחת היא, דטומאתן שוה ממש משום כלי מעשה. וספר התרומה וסיעתו למדו דין מחט שאינה נקובה מאוגרת בה שערה לרב יוסף, ואביי מודה ליה בצעיף ומפתחי חלוק.
ווהשתא אתי שפיר מ״ש בספר התרומה פרק י״ז דאיסור מחט נקובה הוא משום דלאו תכשיט היא כאינה נקובה ומשוי הוא, ומאי שנא מרצועות ומשיחות של בתי שוקים דשרי כמו בירית. ואין לומר משום דמיוחדות ואורחא לכך משא״כ במחט דלאו אורחא כמו שכתב ב״י סי׳ ש״ג, דזה אינו במשמע לשון ספר התרומה כלל, אלא דבעי תכשיט דוקא, עיין שם גבי נושק״א ובסימנים. ולפי מ״ש אתי שפיר, דה״ל כטבעת הכלים דמשמשים לצורך לבישה שלא יפלו הבתי שוקים לגמרי, משא״כ במחט. ואין חילוק כלל בין אשה לאיש, כמ״ש בסמ״ג דף י״ח ע״ד ולכרוך רצועה ולמתוח כו׳, והא דנקטו אשה, היינו משום שבאיש קבועים ותלויים משיחות באבנט דמכנסים להגביה הבתי שוקים עיין ספר התרומות. גם אין לומר (ד) דמשיחה היא דרך מלבוש כמו שכתב ספר התרומה ריש פ״ו גבי חוטי צמר מה שאין כן במחט דהא (ה) כבלים נמי מיקרי דרך מלבוש בספר התרומה. והשתא אתי שפיר נמי דפורפת על המטבע אף שאינו מיוחד לכך ועומד להסירו משם וכמו מחט נקובה, אלא דאפילו הכי שרי אם פרפה מבעוד יום, משום דמשמש להך לבישה כטבעת הכלים שבלעדו (ו) היה המלבוש נופל לגמרי. והא דנקט ספר התרומה לשון איסורא לחוד גבי מחט נקובה ולא חיובא כדתנן במתניתין, וגם בפ״ו לא הזכירו ספר התרומה בכלל חיובי חטאת שצריך ליזהר בהם גם האידנא עיין שם, יש לומר דסבירא ליה כירושלמי דמוקים למתניתין באשה גדלת דוקא, לרבנן דפליגי אדרבי מאיר באומן דרך אומנתו, אבל בשאר נשים ואנשים הוצאה שלא כדרכה היא. ולפי זה מיירי מתניתין בתחובה בבגדה באיזה מקום שיהיה, וכמו שנתבאר לעיל דבימיהם לא היו הנשים מתכסים בצעיפים ע״י מחטים ולא במפתחי החלוק. ואיסור זה בצעיף ומפתח החלוק נלמד מאוגרת בה שערה לרב יוסף, דדוקא באינה נקובה פטורה אבל בנקובה חייבת (והיינו לר׳ מאיר בכל הנשים ולרבנן בגדלת כדאיתא בירושלמי משום שדרך הוצאה היא להן ותחוב בבגדיהן, וא״כ הוא הדין אם תחובה בשבכה לאגור השער לא גרע ומקרי דרך הוצאה). והיינו טעמא דחייבת בנקובה משום דלאו תכשיט הוא כמו אינה נקובה, לרב יוסף דסבירא ליה שהיא תכשיט אף שאוגרת בה שערה (ומה שנתבאר לעיל דאוגרת דמי לפורפת על האבן ולבירית, היינו לאביי).