Чистка и складывание одежды в субботу

Орах Хаим · симан 302 · лист 8 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין אוֹמְרִים בְּבֶגֶד שֶׁאֵין עָלָיו לִכְלוּךְ שְׁרִיָּתוֹ בְּמַיִם זֶהוּ כִּבּוּסוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ נִקָּיוֹן, אֲבָל אִם הוּא בְּדֶרֶךְ לִכְלוּךְ, כְּגוֹן הַמִּסְתַּפֵּג בְּסָדִין אַחַר הָרְחִיצָה, וְכֵן הַמְנַגֵּב יָדָיו בְּמַפָּה אַחַר הַנְּטִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ רֹב מַיִם עַל גּוּפוֹ וְעַל יָדָיו וּמַטְפִּיחַ הַסָּדִין וְהַמַּפָּה — אֵין בְּזֶה מִשּׁוּם כִּבּוּס, שֶׁאֵינוֹ כִּבּוּס אֶלָּא לִכְלוּךְ.
וּמִטַּעַם זֶה הִתִּירוּ לְהוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה לַעֲבוֹר בְּמַיִם בִּבְגָדָיו, וְאֵין אוֹמְרִים שְׁרִיָּתוֹ זֶהוּ כִּבּוּסוֹ, לְפִי שֶׁזֶּהוּ גַם כֵּן דֶּרֶךְ לִכְלוּךְ כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּמַיִם כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בָּהֶם, וְאֵינוֹ דֶּרֶךְ נִקָּיוֹן כְּלָל.
וְיֵשׁ מַחְמִירִין שֶׁלֹּא יְהֵא רִבּוּי מַיִם עַל יָדָיו, אֶלָּא יְנַגְּבֵן בְּכֹחַ זוֹ בְּזוֹ לְהָסִיר מֵהֶם הַמַּיִם כְּפִי יְכָלְתּוֹ קֹדֶם שֶׁיְּקַנְּחוֹ בְּמַפָּה. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ הֶפְסֵד כְּלָל. אֲבָל הַמִּנְהָג לְהָקֵל. וְכֵן עִקָּר.
וְלָכֵן מֻתָּר לְנַגֵּב יָדָיו בְּבֶגֶד שֶׁהִטִּיל עָלָיו תִּינוֹק מֵי רַגְלַיִם כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת מֵי רַגְלַיִם בְּהַמַּיִם שֶׁיָּבֹאוּ עֲלֵיהֶם מִנִּגּוּב יָדָיו, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ע״ז, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם כִּבּוּס, כֵּיוָן שֶׁהוּא דֶּרֶךְ לִכְלוּךְ עַל יְדֵי נִגּוּב יָדָיו וְלֹא דֶּרֶךְ נִקָּיוֹן.
אֲבָל אָסוּר לִטּוֹל יָדָיו בְּמַיִם עַל הַמֵּי רַגְלַיִם כְּדֵי לְבַטְּלָם, שֶׁאַף שֶׁהַמַּיִם הַיּוֹרְדִים מִיָּדָיו נִקְרָאִים שׁוֹפָכִים — אֵין זֶה נִקְרָא דֶּרֶךְ לִכְלוּךְ, כֵּיוָן שֶׁהֵם צְלוּלִים וּרְאוּיִים לְכִבּוּס, וּשְׁרִיָּתָם זֶהוּ כִּבּוּסָם, לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, שֶׁאוֹמְרִים שְׁרִיַּת בֶּגֶד זֶהוּ כִּבּוּסוֹ אַף כְּשֶׁאֵין עָלָיו שׁוּם לִכְלוּךְ וְטִנּוּף.
וְאִם יֵשׁ עַל בִּגְדּוֹ צוֹאָה וּשְׁאָר דָּבָר מְטֻנָּף — אָסוּר לְהַעֲבִירוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נִגּוּב הַיָּדַיִם אַף שֶׁהוּא דֶּרֶךְ לִכְלוּךְ, כֵּיוָן שֶׁמַּעֲבִיר בְּזֶה לִכְלוּךְ יוֹתֵר גָּדוֹל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמֵי רַגְלַיִם שֶׁאֵינוֹ מַעֲבִירֵם מֵהַבֶּגֶד עַל יְדֵי הַנִּגּוּב, אֶלָּא שֶׁמְּבַטְּלֵם וּמְטַהֲרֵם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל.
וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקַּח תִּינוֹק בְּחֵיקוֹ בְּשַׁבָּת אִם לֹא עַל כַּר:
כבמִי שֶׁנִּתְלַכְלְכוּ יָדָיו בְּטִיט — מְקַנְּחֵם בִּזְנַב הַסּוּס אוֹ בִּזְנַב הַפָּרָה, אוֹ בְּמַפָּה הַקָּשָׁה הָעֲשׂוּיָה לֶאֱחוֹז בָּהּ הַקּוֹצִים, אֲבָל לֹא בְּמַפָּה שֶׁמְּקַנְּחִים בָּהּ הַיָּדַיִם, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל, וְיָבֹא לְכַבֵּס הַמַּפָּה:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
והנה מלשון הסמ״ג שכתב משום דאין שם רק מעט מים ואינו מתכוין ללבן משמע, דאף שעל כל פנים מלבן קצת וחצי שיעור אסור מן התורה אפילו משהו, מכל מקום כיון שהוא אינו מתכוין לליבון כלל וליבון זה מחמת עצמו אינו חשוב לכלום, כיון שהוא דבר מועט ואין דרך כלל להחשיב ליבון משהו בבגד גדול, ואיסור הליבון הוא משום חזותא וחזותא לאו מילתא היא אלא אם כן דרך העולם להחשיב חזותא זו (כי עיקר חזותא היא למראה עיני הבריות ואם אין מביט אל מראהו מחמת גריעותו אין כאן חזותא ולא עשה ולא כלום). וכמבואר במג״א סוף סי׳ ש״כ לענין צביעה, דדבר שאין דרך העולם לצובעו אין בו משום צובע ומותר אפילו לכתחלה. אלא דהתם אין איסור אפילו במתכוין, משום שהוא דבר שאין בו צביעה לעולם, אבל הכא הוא דבר שיש בו ליבון אם לא היה דבר מועט, להכי מהני כוונתו לאיסור, דכשמתכוין לכך אחשביה איהו לליבון זה. אלא שכל שהוא פחות משיעור המפורש ברמב״ם פטור, מפני שאין דרך העולם לעשות כן, שזהו טעם כל שיעורי שבת כידוע. ולפי זה מתורץ מ״ש המג״א סימן שי״ט ס״י דא״כ משמרת נמי ליתסר, די״ל דמשמרת נמי כיון דלא איכפת כלל בליבונה לשום אדם אין ליבונה חשוב כלום, והויא כמו דבר מועט שנתבאר. וכן משמע בהדיא בגמרא דף ע״ה ע״ב במאי ניחא ליה כו׳ והא רב כר׳ יהודה ס״ל דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה, והוא הדין בפסיק רישיה אע״ג דלא ניחא ליה כמבואר מתוספות דף ק״ג ע״א ד״ה באגם וד״ה בארעא ובדוכתי טובא, אלא ודאי דשאני חזותא דלאו מילתא היא כלל כשאין לו חפץ בה כלל, וגם אין דרך העולם לחפוץ בה כלל. והא דאסור ליגע בידיו צבועות במפה, היינו משום שהמפה דרכה בצביעה, ואילו היה עושה כן שלא בדרך לכלוך היתה מלאכה גמורה והיה מתקן, ועכשיו הוא ג״כ עושה המלאכה עצמה באותה מפה עצמה אלא שהוא מקלקל, ומכל מקום מעין מלאכה הוא עושה לכן אסור מדברי סופרים, אבל משמרת אין דרכה בליבון כלל (ולענין דבר מועט נמי י״ל דשאני צביעה אע״ג שהיא מועטת מכל מקום אותו מעט שנצבע צביעתו ניכרת יפה למראית העין הילכך דינו כחצי שיעור שאסור אפילו במקלקל, אבל גבי שרייה מועטת אותו מעט עצמו אין ליבונו ניכר יפה למראית העין מפני שהוא בטל במיעוטו לגבי הבגד הילכך אין כאן חזותא כלל, אלא אם כן אחשבינהו איהו במחשבתו וכוונתו). ותדע דאל״כ אסור לאשה שפירסה נדה בשבת ליתן שום מוך שהתקינה לנידתה משום צובע, כמו שאסור ליתן בגד על המכה, ובהדיא כתב הב״י בסי׳ ש״ג דלדעת הרמב״ם וסיעתו מותר ליתן לכתחלה בשבת, והתוספות לא נחלקו אלא לענין הוצאה לרשות הרבים, אבל משום צביעה לית מאן דחש לה, ועל כרחך משום דתנן במוך שהתקינה לנדתה, דהיינו שהוא מיוחד לכך. והוא הדין למשמרת לענין ליבון. ועוד דאל״כ לר׳ יהודה שאסר דבר שאינו מתכוין לא מצינו בדיקת ז׳ נקיים, שאסור לבדוק בשבת לפי דעת האוסרים משום צביעה, ולפי דעת ר׳ עקיבא בפ׳ בתרא דנדה דף ס״ח ע״ב אי אפשר כלל להיות ז׳ נקיים לעולם שיום השבת סותר למפרע, ולפי דעת ר׳ יהושע שם לא משכחת לה אלא ח׳ נקיים.