Четыре владения в субботу

Орах Хаим · симан 345 · лист 8 из 11
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
כְּגוֹן מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד׳ עַל ד׳ הַמֻּקָּף מְחִצּוֹת שֶׁאֵינָן גְּבוֹהוֹת י׳ טְפָחִים, וְכֵן תֵּל אוֹ עַמּוּד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד׳ עַל ד׳ וְאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה, וְכֵן חָרִיץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד׳ עַל ד׳ וְאֵינוֹ עָמֹק עֲשָׂרָה.
וְכֵן הַיַּמִּים וְהַנְּחָלִים, שֶׁאַף שֶׁהֵם עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה וְהַמַּיִם אֵינָם מְבַטְּלִים הַמְּחִצּוֹת, מִכָּל מָקוֹם אֵין הָעֹמֶק עֲשָׂרָה מִתְלַקֵּט מִתּוֹךְ הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת, וְגַם אֵינָן רְשׁוּת הָרַבִּים, אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּים מְהַלְּכִים בָּהֶם בִּסְפִינוֹת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ נוֹחַ תַּשְׁמִישׁ הֲלִיכָתָן כְּמוֹ בַּיַּבָּשָׁה, וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְדִגְלֵי מִדְבָּר.
וְאַף אִם יֵשׁ בָּהֶם גּוּמָא שֶׁעָמְקָהּ מִתְלַקֵּט י׳ טְפָחִים מִתּוֹךְ הִלּוּךְ ד׳ אַמּוֹת, שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה, וְהַזּוֹרֵק לְתוֹכָהּ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב, מִכָּל מָקוֹםב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד אֶלָּא כַּרְמְלִית (הוֹאִיל וְעוֹבְרִים עַל מְחִצּוֹתֶיהָ מִלְמַעְלָה כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ שָׁם מְחִצּוֹת כְּלָל):
כוְכֵן הַבִּקְעָה, דְּהַיְנוּ שָׂדוֹת זְרוּעוֹת אוֹ קְצוּרוֹת שֶׁאֵינָן מֻקָּפוֹת גָּדֵר גָּבוֹהַּ י׳ טְפָחִים, וְכֵן קֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן מְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם ג׳ מְחִצּוֹת וְאֵין לָהֶם לֶחִי אוֹ קוֹרָה בְּרוּחַ רְבִיעִית הַפְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֵן רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהִיא מְקֹרָה, שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לְדִגְלֵי מִדְבָּר — הֵן כַּרְמְלִית:
כאוְכֵן הָאִסְטְוָנִית, דְּהַיְנוּ מָקוֹם פָּנוּי שֶׁלִּפְנֵי הַחֲנוּיוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם הַסּוֹחֲרִים עַל אִצְטְבָאוֹת, וּמָקוֹם זֶה אֵינוֹ עָשׂוּי לְהִלּוּךְ רַבִּים, וְכַרְמְלִית הוּא. וְכֵן הָעַמּוּדִים שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁבָּהֶם תּוֹלִים הַתַּגָּרִים פְּרַקְמַטְיָא, וְגַם אִצְטְבָאוֹת סְדוּרוֹת לִפְנֵיהֶם לֵישֵׁב שָׁם הַתַּגָּרִים, הֲרֵי אִצְטְבָאוֹת אֵלּוּ הֵן כַּרְמְלִית אִם הֵן רְחָבוֹת ד׳ עַל ד׳ וּגְבוֹהוֹת מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּתֵל וְעַמּוּד שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
אֲבָל מָקוֹם פָּנוּי שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים, כֵּיוָן שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים שָׁם. וְאַף עַל פִּי שֶׁבֵּין עַמּוּד לְעַמּוּד אֵין שָׁם רֹחַב ט״ז אַמָּה כְּשִׁעוּר רֹחַב רְשׁוּת הָרַבִּים, וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֲפִלּוּ י״ג אַמָּה וּשְׁלִישׁ כְּשִׁעוּר מָבוּי הַמְּפֻלָּשׁ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בָּהֶם — הֵם טְפֵלִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים הָרְחָבָה ט״ז אַמָּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמָבוֹי, שֶׁהוּא מָקוֹם חָשׁוּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵינוֹ טָפֵל וּבָטֵל לִרְשׁוּת הָרַבִּים:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
מד״ס אינה כו׳. מ״ש המג״א סוף ס״ק י״ד כמו קרפף ותל אפשר דלדוגמא בעלמא נקטינהו דיש רשות היחיד שהיא כרמלית אבל אין כוונתו דוקא כי התם ביותר מבית סאתים דהא בס״ק י״א כתב בשם הרמב״ם דאפילו ברחבה ד׳ הויא כרמלית אם עמוקה י׳ וכ״כ רש״י.
וע״כ צ״ל דהא דמשמע מפירוש רש״י בעירובין דף פ״ז גבי ימה של טבריה שיש לה אוגנים דמשום שהוא יותר מבית סאתים הוא דהויא כרמלית היינו משום שעל האוגנים שהן שפה גבוה כדפרש״י שם אין עוברים עליהם כלל משא״כ ברקק.
ולא תימא דוקא רקק שרשות הרבים מהלכת בו דהא אפילו אמת המים העוברת בבקעה אם עמוקה י׳ היא כרמלית כדתנן בעירובין שם ע״ש בפרש״י במתניתין ואין לומר משום דאין מחיצות מועילות כלל לאמה דהא מחיצות החצר מועילות לה אם הנקבים אין רחבים ג׳ כמ״ש בסי׳ שנ״ו ס״א בהג״ה ומחיצות עצמן שבבקעה חוץ לחצר אין מועילות ע״ש בט״ז ואע״פ שאין רבים עוברים עליהם אלא ודאי כיון שהן פרוצות לכל עובר שם לעבור עליהן (כדאמרינן כהילוכך של חול כו׳ היה הולך ופגע באמת המים לא יעבור כו׳ אלא ידלג כו׳ ע״ש ובטור ש״ע סי׳ ש״א סעיף ג׳ ד׳ דבחול נמי לאו אורחה להקיף אלא לדלג או לעבור במים) אינן כלום מדברי סופרים משום דדמיא קצת לרשות הרבים שהיא גם כן פרוצה לכל עובר כמו חצר שנפרצה מרוח אחת במילואה שאסורה מדברי סופרים מהאי טעמא אף על גב דהויא רשות היחיד מדאורייתא וגם לא בקעי בה רבים.
והא דהים נדון משום מחיצה וכן תל המתלקט גבי מבוי אף על גב דדרסי ביה אלא דלא הוו ששים ריבוא כמ״ש המ״א סוף סי׳ שס״ג היינו ברוח רביעית למבוי דבלאה״נ לא הוה המבוי רשות הרבים אף אם כאן בהתל ושפת הים היו ס׳ ריבוא בוקעים והוה ניחא תשמישתיה וכיון שיש לו למבוי ג׳ מחיצות גמורות דסגי מדאורייתא לכולי עלמא לאפוקי מרשות הרבים הלכך כשאין שם ששים ריבוא ולא ניחא תשמישתיה לא גזרו כלל אבל הכא כיון דאי הוה ניחא תשמישתיה דהילוך זה שמהלכין קצת במקום זה והוו בקעי בהו ששים ריבוא הוו רשות הרבים לכן עכשיו נמי הוה כרמלית דמאי שנא משאר כרמלית דאף על גב דלא ניחא תשמישתיה ולא דרסי עליה רבים אלא מעטים גזרו עליה כרמלית אטו רשות הרבים דניחא תשמישה ובקעי בה רבים כגון אצטבא מג׳ ועד ט׳ דלא דרסי עלה רבים (עי׳ דף ז׳ וח׳).
ואפילו את״ל שלא כדעת המג״א שם כי דבריו שם בסק״ל וסק״מ צע״ג דבגמרא שם מבואר בהדיא דאף שהרבים בוקעים על המחיצה עצמה לא מבטלו לה לרבנן דקיי״ל כוותייהו כמ״ש הרמב״ם ואפילו אינה עשויה בידי אדם שהרי גובה מעלת בית מרון וגובה שבילי בית גלגול אינו עשוי בידי אדם. והמג״א דילג בהתוס׳ תיבות כולי האי ע״ש בתוס׳ שהקשו דהוא הדין אפילו לאלף כורים דמה שיעור יהיה ותירצו דכל שאינה עשויה בידי אדם לא חשיב כולי האי ואתו רבים כו׳ וכוונתם שאף שבמקומה היא מחיצה גמורה והזורק עליה חייב (דהא תל אתי שם במכל שכן מפסי ביראות ע״ש) אף אם היו רבים בוקעים עליה ממש כמבואר בגמ׳ מ״מ לא חשיבה כולי האי לבטל בקיעת הרבים במקום שלהלאה ממנו שלא יהיה שם רשות הרבים מחמת שהים מקיפתו אלא אדרבה בקיעת הרבים שם מבטלתה שם.