Покой человека и вещей, две тысячи локтей

Орах Хаим · симан 397 · лист 4 из 5
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּבוֹר שֶׁל הֶפְקֵר — כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא רִאשׁוֹן, שֶׁאַף שֶׁלֹּא קָנוּ הַמַּיִם שׁוּם שְׁבִיתָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁחֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁבָּא זֶה וּמִלֵּא, וְזָכָה בְּמַה שֶּׁמִּלֵּא מִן הַהֶפְקֵר — הֲרֵי קָנוּ אָז שְׁבִיתָה כִּשְׁבִיתָתוֹ:
טווְכָל זֶה בְּמַיִם מְכֻנָּסִים שֶׁהֵם קְווּיִם וְעוֹמְדִים, כְּגוֹן מֵי גְשָׁמִים. אֲבָל נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נוֹבְעִים, הוֹאִיל וְהֵם נָדִים וְנָעִים — לֹא קָנוּ שְׁבִיתָה אֲפִלּוּ הֵם שֶׁל יָחִיד. וְכֵן מַעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹצְאִין מִמְּקוֹם נְבִיעָתָם לִמָּשֵׁךְ לְהָלְאָה, הוֹאִיל וְאֵינָם נָחִים — לֹא קָנוּ שְׁבִיתָה אֲפִלּוּ הֵם שֶׁל יָחִיד. וּלְפִיכָךְ הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא רִאשׁוֹן, שֶׁאָז קָנוּ שְׁבִיתָה כִּשְׁבִיתָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּפְסְקוּ אָז מִמְּקוֹם נְבִיעוּתָם אוֹ מִמְּקוֹם הִלּוּכָם:
טזהָיוּ בָּאִים מִחוּץ לַתְּחוּם לְתוֹךְ הַתְּחוּם — מְמַלְּאִים מֵהֶם בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב, הוֹאִיל וְלֹא קָנוּ שְׁבִיתָה כְּלָל חוּץ לַתְּחוּם:
יזגְּשָׁמִים הַיּוֹרְדִים בְּיוֹם טוֹב בְּתוֹךְ תְּחוּם הָעִיר — הֵם כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיָּרְדוּ לְתוֹךְ הָעִיר עַצְמָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָנוּ שְׁבִיתָה בְּאוּקְיָנוּס אוֹ בֶּעָבִים, הוֹאִיל וְהֵם נָדִים וְנָעִים שָׁם:
יחמִלֵּא מַיִם מִבּוֹר שֶׁל הֶפְקֵר לְצֹרֶךְ חֲבֵרוֹ — הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלְּאִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הַמִּלּוּי זָכָה בָהֶם חֲבֵרוֹ, שֶׁהַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵרוֹ קָנָה חֲבֵרוֹ, מִכָּל מָקוֹם זְכִיָּה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה זוֹכֶה בָּהֶם לְעַצְמוֹ, יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהֶם גַּם כֵּן לַחֲבֵרוֹ. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא זָכָה אֶלָּא מִכֹּחוֹ — הֲרֵי הֵם כְּרַגְלָיו:
יטמִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת מֻפְקָדִים בְּעִיר אַחֶרֶת שֶׁחוּץ לַתְּחוּם, וְעֵרְבוּ בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לָבֹא אֶצְלוֹ — לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּרוֹתָיו, שֶׁפֵּרוֹתָיו כָּמֹהוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַנִּפְקָד יִחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית, שֶׁאָמַר לוֹ “הַנִּיחֵם בְּזָוִית זוֹ”, שֶׁאָז לֹא קִבֵּל עָלָיו שְׁמִירָתָן כְּלָל, רַק כַּוָּנָתוֹ הִיא “הֲרֵי בֵּיתִי לְפָנֶיךָ, הַנַּח לְךָ בְּזָוִיּוֹת זוֹ וּשְׁמוֹר לְךָ” (וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ “הִנֵּה הַבַּיִת לְפָנֶיךָ, הַנַּח לְךָ בְּמָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה” — שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו שְׁמִירָתָן כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִמָּן רצ״א). אֲבָל אִם כְּשֶׁהִפְקִידָם אֶצְלוֹ קִבְּלָם מִמֶּנּוּ סְתָם — הֲרֵי קִבֵּל עָלָיו שְׁמִירָתָן וַהֲרֵי הֵם כְּרַגְלָיו, כֵּיוָן שֶׁהֵם מְסוּרִים בְּיָדוֹ לְשָׁמְרָן: