Отплывающий в море и уходящий с караваном

Орах Хаим · симан 436 · лист 3 из 11
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל הַבַּיִת וַחֲדָרָיו שֶׁרְגִילוּת לֶאֱכֹל בָּהֶן חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵר וְנָפַל שָׁם פֵּרוּר חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּזַיִת, וַהֲרֵי הוּא חַיָּב לְבָדְקָן וּלְבַעֵר הֶחָמֵץ שֶׁבְּתוֹכָם מִן הַתּוֹרָה כְּשֶׁיַּגִּיעַ חֲצוֹת יוֹם י״ד, שֶׁנֶּאֱמַר “אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ וְגוֹ׳”, וְזֶה שֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ וְלֹא יַחֲזֹר קֹדֶם הַפֶּסַח, שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ חֲצוֹת יוֹם י״ד לֹא יוּכַל לִבְדֹּק וּלְבַעֵר הֶחָמֵץ שֶׁבְּבֵיתוֹ — הֲרֵי בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג מִבֵּיתוֹ חָל עָלָיו מִצְוַת “תַּשְׁבִּיתוּ” מִן הַתּוֹרָה, שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵין חִלּוּק בֵּין תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם לְקֹדֶם שְׁלֹשִׁים, וְכֵיוָן שֶׁחָל עָלָיו מִצְוַת “תַּשְׁבִּיתוּ” — חָל עָלָיו גְּזֵרַת חֲכָמִים שֶׁגָּזְרוּ שֶׁהַשְׁבָּתָה זוֹ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּבִטּוּל וְהֶפְקֵר בִּלְבַד, אֶלָּא עַד שֶׁמּוֹצִיא אֶת הֶחָמֵץ מִבֵּיתוֹ וּמִכָּל גְּבוּלוֹ.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ יֵשׁ וַדַּאי חָמֵץ הַרְבֵּה מְאֹד בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵינוֹ זָקוּק לוֹ אִם יוֹצֵא קֹדֶם ל׳ יוֹם, וְדַי לוֹ בְּבִטּוּל שֶׁיְּבַטֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁיִּהְיֶה שָׁם כְּשֶׁיַּגִּיעַ עֶרֶב פֶּסַח. וְגַם בִּטּוּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵינוֹ עוֹבֵר כְּלָל בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא” עַל הֶחָמֵץ שֶׁבְּבֵיתוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין מָצוּי אֶצְלוֹ בִּימוֹת הַפֶּסַח, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה “לֹא יִמָּצֵא”, מִי שֶׁמָּצוּי בְּיָדְךָ, וַהֲרֵי חָמֵץ זֶה נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ כְּחָמֵץ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַפֹּלֶת, וּכְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁהוּא כִּמְבֹעָר מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי וְאֵין צָרִיךְ אֲפִלּוּ לְבַטְּלוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו כְּלָל בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא”, אַף חָמֵץ זֶה שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֶצְלוֹ בִּימוֹת הַפֶּסַח הֲרֵי הוּא אֶצְלוֹ כִּמְבֹעָר. אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים גָּזְרוּ שֶׁאֵין יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּבִעוּר כָּזֶה, אֶלָּא חַיָּב הוּא לְבַעֲרוֹ בִּעוּר גָּמוּר כְּדִינוֹ קֹדֶם שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ אִם יוֹצֵא בְּתוֹךְ ל׳ יוֹם, אֲבָל קֹדֶם ל׳ יוֹם לֹא חָלָה עָלָיו גְּזֵרַת חֲכָמִים, וּמִן הַתּוֹרָה יָכוֹל הוּא לְבַעֲרוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּבִעוּר כָּזֶה, דְּהַיְנוּ בְּמַה שֶּׁמַּפְלִיג מִבֵּיתוֹ שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ הַפֶּסַח לֹא יְהֵא הֶחָמֵץ מָצוּי אֶצְלוֹ וְיִהְיֶה אֶצְלוֹ כִּמְבֹעָר.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָהו יֵשׁ לָחֹשׁ לְכַתְּחִלָּה לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל בְּדִיעֲבַד, כְּגוֹן שֶׁשָּׁכַח וְיָצָא מִבֵּיתוֹ וְלֹא בִּעֵר הֶחָמֵץ מִמֶּנּוּ וְנִזְכַּר בַּדֶּרֶךְ וְטֹרַח לוֹ לַחֲזֹר וּלְבַעֵר — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ לְבַעֵר אִם יָצָא קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
יש לחוש כו׳. כן הבינו הר״ן וכל האחרונים בפירוש הירושלמי, וכן פסקו הכל בו והב״ח והעולת שבת והמ״א, וכ״כ בתשובה להרמב״ן בסי׳ קס״ח הביאה הב״י סימן תס״ז ע״ש שכתב ואפשר שיהיה צריך לבערו כו׳. ועיין במ״א סק״ח.
והנה הר״ן דחה הירושלמי זה מהלכה, ואחריו נמשכו האליה זוטא והפרי חדש והחק יעקב וכך כתב בדרכי משה. ועיין בר״ן הביאו הב״י שכתב הטעם לפי שעשאוהו כחמץ שנפלה עליו מפולת דסגי בביטול בעלמא עכ״ל, וכוונתו דאף דבדאורייתא אין לחלק בין תוך שלשים לקודם, מכל מקום כאן אין דאורייתא לפי שעשאוהו כחמץ שנפלה עליו מפולת שהוא מבוער לגמרי מן התורה לשיטת הר״ן, כמ״ש בסי׳ תל״ג, אבל לשיטת סמ״ק וסיעתו דאינו כמבוער מדאורייתא, אין לומר דאפילו הכי קודם ל׳ אוקמוהו אדאורייתא, דסגי בביטול אפילו לחמץ ידוע, דא״כ למה ליה להר״ן לפרש לפי שעשאוהו כו׳, אלא ודאי דהעיקר כהמ״א דבדאורייתא אין לחלק בין תוך ל׳ לקודם אף לאחר שביטלו, וכמ״ש בפנים. וכיון דגבי מפולת קיי״ל להחמיר כסמ״ק וסיעתו, הוא הדין והוא הטעם בנידון דידן.
ובפרט שדעת הטוש״ע בסימן תמ״ג סעיף ב׳ נראה כמסכים לדעת הב״ח ומ״א וסיעתם, שהרי לשיטת הר״ן מי שיש לו חמץ בפסח בעיר אחרת אינו עובר עליו מן התורה שהוא כמבוער אצלו. ודוחק גדול לומר דהטוש״ע מיירי כשיצא המפקיד מכאן בתוך ל׳, ומחויב לבערו שלא יעבור עליו המפקיד מדרבנן, שדרך הפוסקים האחרונים לפרש ולא לסתום כולי האי. ולהר״ן יש לומר דעובדא דיוחנן חקוקאה מיירי אף קודם ל׳, והצריכו למכרו כדי שלא יאסר בהנאה, דלאחר הפסח ודאי אסור אף שלא עבר עליו כלום אפי׳ מד״ס, דלא עדיף ממי שהניח חמצו ברשות הרבים והפקירו קודם הפסח שהוא אסור בהנאה לאחר הפסח, כדאיתא בירושלמי לפי פירוש האמיתי של המ״א והפרי חדש וכמו שיתבאר בסי׳ תמ״ח ע״ש. אבל דעת הטוש״ע והאחרונים בסימן תמ״ג נראה בעליל שמסכמת לדעת הירושלמי והכל בו והב״ח והעולת שבת והמ״א.
ומכל מקום כיון דמידי דרבנן הוא, ודעת הטור וד״מ בסי׳ זה והר״ן ולבוש ואלי׳ זוטא ופרי חדש וחק יעקב להקל, יש לסמוך על דבריהם בדיעבד, אפי׳ אין שם שעת הדחק, וכ״כ המ״א בסק״ח לענין אוצר, וה״ה למפרש ויוצא בשיירא, דכי הדדי נינהו בכל מילייהו כמשמעות הגמרא וכל הפוסקים: