Уничтожение хамца

Орах Хаим · симан 445 · лист 5 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
טוְאִם הֻסַּק הַתַּנּוּר בְּחָמֵץ וְאָפָה בּוֹ אֶת הַפַּת אוֹ שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ תַּבְשִׁיל, בֵּין שֶׁאָפָה וּבִשֵּׁל עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים, בֵּין שֶׁאָפָה וּבִשֵּׁל בְּחֻמּוֹ שֶׁל תַּנּוּר לְאַחַר שֶׁגָּרַף אֶת הַגֶּחָלִים — הֲרֵי פַּת וְתַבְשִׁיל זֶה אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה.
וְאִם נִתְעָרְבוּ בַּאֲחֵרִים כֻּלָּן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, וְאֵין לָהֶם תַּקָּנָה עַל יְדֵי פִּדְיוֹן דְּמֵי הֲנָאַת הֶחָמֵץ שֶׁיַּשְׁלִיךְ הַדָּמִים לְאִבּוּד, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ק״י. אֲבָל מֻתָּר לְמָכְרָן לְנָכְרִי חוּץ מִדְּמֵי אִסּוּר שֶׁבָּהֶן דְּהַיְנוּ שֶׁיְּנַכֶּה דְּמֵי הֲנָאַת הֶחָמֵץ שֶׁהִסִּיק בּוֹ הַתַּנּוּר מִדְּמֵי הַפַּת וְהַתַּבְשִׁיל שֶׁנּוֹטֵל מֵהַנָּכְרִי, דְּנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה כְּלָל מֵהֶחָמֵץ שֶׁהִסִּיק בּוֹ. רַק שֶׁיִּזָּהֵר לְפָרֵר הַפַּת קֹדֶם שֶׁיִּמְכְּרֶנּוּ לַנָּכְרִי אִם הוּא מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין הֶתֵּר בְּפַת שֶׁל עַכּוּ״ם, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ב.
וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְעָרְבוּ פַּת וְתַבְשִׁיל זֶה בַּאֲחֵרִים — מֻתָּר לְמָכְרָם כָּךְ.ד וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר אִם לֹא נִתְעָרְבוּ.ה וְטוֹב לָחֹשׁ לִדְבָרָיו אִם אֵין שָׁם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה וְלֹא שְׁעַת הַדְּחָק:
יוְכָל זֶה כְּשֶׁהֻסַּק חָמֵץ הַרְבֵּה בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁיֵּשׁ בְּהֶסֵּק זֶה בִּלְבַד, בְּלֹא הִצְטָרְפוּת עֵצִים כְּדֵי לֶאֱפוֹת הַפַּת שֶׁאָפָה בּוֹ אוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל הַתַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִסִּיק בּוֹ עֵצִים הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁתֶּאֱחֹז בּוֹ הָאוּר יָפֶה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁלְּאַחַר שֶׁאָחֲזָה בּוֹ הָאוּרו יֵשׁ בְּהֶסֵּקוֹ כְּדֵי לֶאֱפוֹת הַפַּת אוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל הַתַּבְשִׁיל — הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. אֲבָל אִם אֵין בְּהֶסֵּק הֶחָמֵץ כְּדֵי לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל אֶלָּא בְּהִצְטָרְפוּת הָעֵצִים, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם בְּהָעֵצִים בְּעַצְמָם אֵין לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל אֶלָּא בְּהִצְטָרְפוּת הֶסֵּק הֶחָמֵץ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהֶתֵּר וְאִסּוּר גּוֹרְמִין לֶאֱפוֹת אוֹ לְבַשֵּׁל — הֲרֵי פַּת וְתַבְשִׁיל זֶה מֻתָּרִין אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאָפָה אוֹ בִּשֵּׁל מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית עַד הַלַּיְלָה, אֲבָל אִם אָפָה אוֹ בִּשֵּׁל מִלֵּיל ט״ו וָאֵילָךְ, כֵּיוָן שֶׁחָמֵץ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח אוֹסֵר בְּמַשֶּׁהוּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ז, לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁהֶתֵּר עִם אִסּוּר גּוֹרְמִין לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל — הֲרֵי הַפַּת וְהַתַּבְשִׁיל אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה (אֶלָּא אִם כֵּן מוֹכְרָן לְנָכְרִי, חוּץ מִדְּמֵי אִסּוּר שֶׁבָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר), שֶׁהֲרֵי עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ הֲנָאַת מַשֶּׁהוּ מֵהֶחָמֵץ תּוֹךְ הַפַּת וְתַבְשִׁיל.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ויש מי שאוסר כו׳. עי׳ במה שכתבתי בסי׳ תמ״ז:
וטוב לחוש כו׳. הנה במ״א משמע קצת, וכך כתב החק יעקב, דבאין אבוקה כנגדו לא מיתסר אלא מדרבנן, וזהו לדעת הב״י ביו״ד סימן קמ״ב. אבל הט״ז וש״ך שם חלקו עליו בזה, משום דהנקברין דאפילו אפרן אסור גחלתן אסורה מן התורה, ואפילו דיעבד כמ״ש הרא״ש בשם הרב רבנו יונה, ע״ש בש״ך. ועי׳ בפרי חדש סימן תמ״ז סעיף א׳ וסימן תס״ז סעיף י׳, שנראה כחולק על הש״ך בסימן קמ״ב סעיף קטן ח׳. ועיין במה שכתבתי בסי׳ תמ״ז:
יש בהסיקו כו׳. עיין היטב בש״ך יו״ד סי׳ קמ״ב, ותמצא שדעתו להקל בזה וזה גורם אף שהע״ז אוסרת במשהו (דלא כבאר היטב שם), וה״ה לחמץ בפסח דדמיין להדדי כמבואר מדבריו שם. וכן הוא דעת הרמב״ם בפ״ז מהלכות ע״ז, שלא כתב חדש יותץ, וכמ״ש הכ״מ שם. וכך פסק בשו״ע שם סעיף ד׳ וסעיף ז׳, ולכך העתיק דברי הרמב״ם בהלכות מאכלות אסורות גבי קדירה שבישלה ואע״פ שזה וזה גורם כו׳ לענין ע״ז, משום דסבירא ליה דאף בע״ז יש להתיר אם בישלה בעצי איסור והיתר בבת אחת, כמ״ש הט״ז והש״ך. והוא הדין בחמץ, דמן הסתם אי אפשר להסיק בחמץ בלבד בלי עצים כמ״ש המ״א, וא״כ הוי ליה זה וזה גורם. ועל כרחך צריך לומר דמה שכתב הרמב״ם וש״ע כאן לאיסור, היינו כשאחר שאחזה האור בהחמץ יש בו לבדו כדי להסיק התנור, כדמשמע לישנא ולא יסיק בו כו׳. ובכהאי גוונא לא שרי משום זה וזה גורם, כמו שהסכימו האחרונים ביו״ד סוף סי׳ פ״ז, עיי״ש בט״ז וש״ך ופר״ח, וכן הוא בהדיא במשנה פרק ב׳ דערלה וברמב״ם פ׳ ט״ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט״ז*. והמ״א בכאן נמשך אחר שיטת הט״ז ביו״ד שם, ולדבריהם צריך לחלק בין גינתא דאיזבלא בזבל ע״ז דשרינן משום זה וזה גורם, ובין כרכר שארג בה בגד או אפה הפת בעצי אשירה וחמץ, וכבר השיג על חילוק זה הש״ך בנקודות הכסף שם. ואיך שיהיה כיון שהרמב״ם וש״ע מסכימים להקל בזה וזה גורם אף באיסורין שאוסרין במשהו, יש לסמוך עליהם בהפסד מרובה. ואף להמ״א וט״ז אין לאסור אלא בתוך הפסח, אבל לא משש ואילך שבטל בס׳. והמ״א שסתם דבריו, אפשר שהוא משום שיסד דבריו על הרמ״ך וכסף משנה, והם מפרשים דעת הרמב״ם, ולהרמב״ם אפילו משש ואילך אסור במשהו, משום דהוה דבר שיש לו מתירין, כמ״ש הב״י בסי׳ תמ״ז בשם המ״מ עיי״ש: [*
דעיסה שכבר נתחמצה ואח״כ נפל לתוכה שאור שיש בו כדי לחמץ הרי זו אסורה.]