Находка хамца в праздничные дни

Орах Хаим · симан 446 · лист 3 из 7
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּתְחַמְּצָה חִמּוּץ גָּמוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ״ט, אֲבָל אִם לֹא נִתְחַמְּצָה חִמּוּץ גָּמוּר, וְכֵן חִטָּה הַנִּמְצֵאת בְּתַבְשִׁיל אוֹ שֶׁנִּשְׁרֵת בְּמַיִם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְבַּקְּעָה אֵינָהּ חָמֵץ גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תס״ז — לֹא יְבָרֵךְ עַל בִּעוּרָהּ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְחַמְּצָה בְּתוֹךְ הַפֶּסַח:
הוְאִם מָצָא חֲתִיכַת חָמֵץ בְּבֵיתוֹ בְּיוֹם טוֹב אוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ כְּזַיִת לֹא יְבַעֲרֶנָּה בּוֹ בַּיּוֹם, אֶלָּא יִכְפֶּה עָלֶיהָ כְּלִי עַד הָעֶרֶב לְכַסּוֹתָהּ מִן הָעַיִן שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח וְיֹאכְלֶנָּה, וּבָעֶרֶב יְבַעֲרֶנָּה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחָמֵץ שֶׁנִּתְחַמֵּץ קֹדֶם שֶׁבִּטֵּל חֲמֵצוֹ בְּי״ד, שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא” מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל בְּחָמֵץ שֶׁנִּתְחַמֵּץ בְּפֶסַח — הֲרֵי זֶה מְבַעֲרוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא”.
וְכֵיצַד מְבַעֲרוֹ? אִם יֵשׁ לְפָנָיו נָהָר — יְפָרְרֶנּוּ וְיַשְׁלִיכֶנּוּ לַנָּהָר, וְאַל יִשְׂרְפֶנּוּ, כְּדֵי לְמַעֵט בְּחִלּוּל יוֹם טוֹב. וְאִם אֵין לְפָנָיו נָהָר — יִשְׂרְפֶנּוּ אוֹ יְפָרְרֶנּוּ וְיִזְרֶה לָרוּחַ.
וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁבִיתַת יוֹם טוֹב יֵשׁ בָּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תצ״ה, וּבִעוּר חָמֵץ בְּפֶסַח אֵין בּוֹ גַּם כֵּן אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה “תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר וְגוֹ׳” וְלֹא תַעֲשֶׂה “בַּל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא”, וְאֵין דּוֹחִין עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה מִפְּנֵי עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁמְּלֶאכֶת הַהַבְעָרָה וְהַזְּרִיָּה לָרוּחַ הֻתְּרָה בְּיוֹם טוֹב מִן הַתּוֹרָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה — הֻתְּרָה לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן צֹרֶךְ יוֹם טוֹב, כְּגוֹן לְצֹרֶךְ מִצְוָה עוֹבֶרֶת שֶׁזְּמַנָּהּ בּוֹ בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תצ״ה, וּבִעוּר חָמֵץ גַּם כֵּן הִיא מִצְוָה עוֹבֶרֶת, שֶׁהֲרֵי כָּל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁמַּשְׁהֶה אוֹתוֹ וְאֵינוֹ מְבַעֲרוֹ עוֹבֵר עָלָיו בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא”.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אבל אם אין בתערובת טעם חמץ, אע״פ שנתערב בפסח דחייב לבערו מדרבנן, פשיטא דא״צ לברך, כיון שאין מצוה בביעור זה מצד עצמו אלא משום חשש תקלה, והרי זה דומה לממית עופות הנדרסים שאסור למוכרן ולהשהותן משום תקלה כמ״ש ביו״ד סוף סי׳ נ״ז, ופשיטא שאין לברך על זה. וכ״מ בהדיא במ״מ שהעתיקו האחרונים לפסק הלכה בסי׳ תל״ה. ומה שמברך על בדיקה וביעור חמץ שבתוך הפסח אע״פ שביטלו, ואינו צריך לבער אלא שלא יאכל ממנו, כמ״ש התוס׳ ריש פרק קמא, היינו כיון שחמץ זה חייב בביעור מן התורה וחכמים גזרו שביטול אינו כלום, א״כ אם אינו מבערו הרי הוא עובר בבל יראה ובל ימצא מדרבנן. והוא הדין לפחות מכזית שלא ביטלו, שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא מדרבנן גזירה משום כזית. מה שאין כן בחמץ שא״צ לבערו אלא משום תקלה אינו עובר עליו בבל יראה מדברי סופרים, כמ״ש המ״א סוף סי׳ תמ״ז, עיין שם חילוק זה מבואר מדבריו להדיא לענין חמץ נוקשה, ומדבריו נשמע דעל ביעור חמץ נוקשה אין לברך, וכמ״ש בפנים בסי׳ תמ״ב.
וזהו גם כן ביאור דבריו בכאן שכתב בזה הלשון, ודוקא בחמץ גמור אבל חטה הנמצאת בתבשיל דאינה חמץ גמור נראה לי דלא יברך על ביעורה עכ״ל, ומדכתב דאינה כו׳ ביעורה כו׳ (בלשון נקיבה) משמע בהדיא דאחטה קאי. ומדסתם ולא פירש דמיירי בשלא נתבקעה משמע דאפילו נתבקעה אינה חמץ גמור בבירור, וכדעת הרא״ש והטור בסי׳ תס״ז גבי חטה שנמצאת בעיסה, ופסק שם הב״י דבהפסד מרובה יש לסמוך על דבריהם, ואף שאנו מחמירין שם, מ״מ אין לברך על כך דספק ברכות להקל: