Находка хамца в праздничные дни

Орах Хаим · симан 446 · лист 5 из 7
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, יָכוֹל לוֹמַר לְנָכְרִי שֶׁיַּשְׁלִיכֶנָּה לַנָּהָר אוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא. וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת יָכוֹל לוֹמַר כֵּן, רַק שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנָּה בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל מִן הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ נִתְחַמְּצָה קֹדֶם שֶׁבִּטֵּל חֲמֵצוֹ בְּי״ד שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִצְוָה לְבַעֲרָהּ, וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ז שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מֻתָּר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ מִצְוָה.אֲבָל לֹא יֹאמַר לְנָכְרִי לְפָרֵר וְלִזְרוֹת לָרוּחַ אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ בִּזְרִיָּה זוֹ מְלָאכָה גְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי״ט עַיֵּן שָׁם. וַאֲפִלּוּ נִתְחַמְּצָה בְּתוֹךְ הַפֶּסַח שֶׁיֵּשׁ כָּאן מִצְוַת בִּעוּר מִן הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן חֲכָמִים הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם וְלֹא הִתִּירוּ לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה גְּמוּרָה לְצֹרֶךְ שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה, חוּץ מִמִּצְוַת מִילָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן של״א.*יז
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁנִּתְחַמְּצָה בְּתוֹךְ הַפֶּסַח וְיֵשׁ בָּהּ כְּזַיִת שֶׁעוֹבֵר בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא” מִן הַתּוֹרָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁלִיכָהּ לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹ לַנָּהָר, לֹא יִשְׂרְפֶנָּה וְלֹא יִזְרֶנָּה לָרוּחַ, כְּדֵי לְמַעֵט בְּחִלּוּל יוֹם טוֹב. וְכֵן אִם אֶפְשָׁר עַל יְדֵי נָכְרִי, לֹא יַעֲשֶׂה עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל.
וּכְשֶׁהוּא מְבַעֵר עַל יְדֵי נָכְרִי לֹא יְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מְקַיֵּם הַמִּצְוָה. וְעַכְשָׁו אֵין נוֹהֲגִין לְבַעֵר עַל יְדֵי נָכְרִי, אֲפִלּוּ לוֹמַר לוֹ לְהַשְׁלִיכוֹ לַנָּהָר, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, לְפִי שֶׁחוֹשְׁשִׁין לְסַכָּנָה, שֶׁלֹּא יֹאמַר הַנָּכְרִי: “כְּשָׁפִים הוּא עוֹשֶׂה לִי”:
Сноски
ומ״ש החק יעקב בזה הוא נגד תלמוד ערוך בע״ז דף ל״ב ע״א, ע״ש בתוס׳, דכל היכא דליתא לאיסורי׳ בעיניה לא מיתסר משום רוצה בקיומו ע״י דבר אחר. ודוחק גדול לחלק בין בלוע בכלי לבלוע במאכל. ומסוף סי׳ ת״נ אין ראיה, דהתם החמץ הוא בעין. ועיין במה שכתב שם. והחק יעקב אזיל לשיטתו שבספרו מנחת יעקב כלל פ״ה ס״ק ט״ו, פירש דעת הטור בסוף סימן ת״נ, דסבירא ליה דחמץ שאוסר בהנאה במשהו אסור להיות רוצה בקיומו ע״י דבר אחר אפילו היכא דליתא לאיסורא בעיניה, מה שאין כן ביין כו׳, והתוס׳ והמרדכי פרק אין מעמידין סבירא להו דחמץ אינו אוסר בהנאה במשהו כו׳, עד כאן תוכן דבריו. וכד ניים ושכיב כתבינהו להני מילי, דמדינא דגמ׳ גם סתם יינן אוסר בהנאה במשהו ואפ״ה שרי. ואם כוונתו דבסתם יינם מותר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור מה שאין כן בחמץ, זה אינו, דגם ביין נסך מותר להיות רוצה בקיומו ע״י דבר אחר כשאין האיסור בעין, שהרי מותר ליתן שכר ושאר משקים בכלים הבלועים מיין נסך, ויין נסך אסור למכרו לנכרי כשנתערב יין ביין. וכשנתערב בשאינו מינו אף בחמץ מותר היכא דליכא למיגזר אטו מינו, כגון הבלוע בכלי דמיירי ביה הטור. עיין במה שכתבתי בסי׳ תמ״ז. ועיין בחק יעקב סי׳ תמ״ז סקי״ח בשם תרומת הדשן שכל שמותר להשהותו מותר ליהנות ממנו בפסח, וא״כ כלי חמץ שמותר להשהותם מותר ג״כ למכרם, כמ״ש האלי׳ זוטא סוף סי׳ ת״נ בשם האחרונים, וכך כתב הפרי חדש שם. ובר מן כל דין אין הלשון שבמנחת יעקב משמע כלל הכי ע״ש וצ״ע. גם מה שכתב דהמרדכי סבירא ליה דחמץ אינו אוסר בהנאה במשהו, כדעת הראב״ד שברא״ש וטור, הוא תמוה מאד, דבהדיא מסיק המרדכי בפרק כל שעה דטפה לחלוחית כו׳ אוסר כו׳ ע״ש, ואף ר׳ יחיאל מפרי״ש לא נחלק עליו בזה אלא דלא סבירא ליה דטפה לחלוחית כו׳. ובר מן כל דין קשה לחלק בין זה לדורון שבסי׳ תמ״ח. עיין במה שכתבתי סוס״י ת״נ:
מקור ההוספה · Объяснение происхождения — под чертой сказано, откуда взялась вставка: записи автора, свидетельство сыновей, глосса брата, редакция Кехот, авторство не установлено, пропуск в издании
נמצא בכתבי המחבר