Вода для замеса мацы

Орах Хаим · симан 455 · лист 7 из 11
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
כאנוֹהֲגִין שֶׁאֵין לָשִׁין הַמַּצּוֹת שֶׁל מִצְוָה בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ לְלִישַׁת שְׁאָר הַמַּצּוֹת, אֶלָּא שׁוֹאֵב מַיִם מְיֻחָדִים לְלִישַׁת הַמַּצֹּת שֶׁל מִצְוָה, וְאוֹמְרִים בִּשְׁעַת הַשְּׁאִיבָה: “הֲרֵינִי שׁוֹאֵב לְשֵׁם מַצַּת מִצְוָה”:
כבלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִשְׁאֹב מִן הַנְּהָרוֹת אִם אֶפְשָׁר לוֹ וְלֹא מִן הַבְּאֵרוֹת, לְפִי שֶׁמֵּי הַבְּאֵרוֹת בִּימוֹת הַחֹרֶף הֵם רוֹתְחִים יוֹתֵר מִמֵּי הַנְּהָרוֹת (וִימֵי נִיסָן מִימוֹת הַחֹרֶף הֵן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר), וְכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהַדֵּר אַחַר מַיִם קָרִים בְּיוֹתֵר מְהַדְּרִין.
אֲבָל כְּשֶׁהַנְּהָרוֹת גְּדוֹלוֹת מֵהַפְשָׁרַת שְׁלָגִים וּגְשָׁמִים — טוֹב יוֹתֵר לִשְׁאֹב מִן הַבְּאֵרוֹת אִם אֶפְשָׁר, לְפִי שֶׁמֵּי הַגְּשָׁמִים וּמֵי הַפְשָׁרַת שְׁלָגִים הֵן רוֹתְחִין יוֹתֵר מִמֵּי הַבְּאֵרוֹת:
כגמֵי הַבְּאֵרוֹת וּמְעָרוֹת וּמַרְתֵּפוֹת צְרִיכִין גַּם כֵּן צִנּוּן לַיְלָה אֶחָד קֹדֶם הַלִּישָׁה, שֶׁהֲרֵי הֵן מַעֲלִין הֶבֶל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וִימֵי נִיסָן עֲדַיִן מִימוֹת הַגְּשָׁמִים הֵן.
אֲבָל מֵי הַדּוּת, דְּהַיְנוּ בּוֹר שֶׁהוּא מְרֻצָּף בְּבִנְיָן בְּקַרְקָעִיתוֹ וּבְקִירוֹתָיו סָבִיב וְהַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ הֵן כְּמֻנָּחִין בְּתֵבָה — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לָלוּשׁ בָּהֶם בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ, לְפִי שֶׁחֲמִימוּת מֵי הַבְּאֵרוֹת וְהַבּוֹרוֹת בִּימוֹת הַחֹרֶף אֵינוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהַחַמָּה מְהַלֶּכֶת אָז בְּשִׁפּוּלוֹ שֶׁל רָקִיעַ סָמוּךְ לָאָרֶץ וְעַל יְדֵי כֵּן מִתְחַמֵּם כָּל גּוּף הָאָרֶץ עִם הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ, אֶלָּא שֶׁהָאֲוִיר שֶׁעַל גַּבֵּי הָאָרֶץ הוּא קַר וּמְקָרֵר גַּם כֵּן מִקְצָת עֳבִי הָאָרֶץ מִלְמַעְלָה, אֲבָל גּוּף הָאָרֶץ מִלְּמַטָּה הוּא חַם בִּימוֹת הַחֹרֶף יוֹתֵר מִבִּימוֹת הַחַמָּה, וּלְכָךְ גַּם הַמַּיִם שֶׁלְּמַטָּה הֵן חַמִּין מְעַט, אֲבָל הַמַּיִם שֶׁבַּדּוּת שֶׁהַבִּנְיָן מַפְסִיק בֵּין הָאָרֶץ לַמַּיִם מִכָּל צְדָדֵיהֶם — אֵין חֹם הַחַמָּה מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם, וּלְכָךְ אֵין צָרִיךְ לְהָלִינָם קֹדֶם הַלִּישָׁה.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ כִּי אִם בִּשְׁעַת הַדְּחָק, שֶׁהֲרֵי עֵינֵינוּ רוֹאוֹת שֶׁמַּיִם הַלָּלוּ בִּימוֹת הַחֹרֶף הֵם חַמִּים כְּמוֹ מֵי בְּאֵר:
כדאִם עָבַר וְלָשׁ עִסָּה בְּמַיִם שֶׁלֹּא לָנוּ — אָסוּר לְאָכְלָהּ בְּפֶסַח, שֶׁקְּנָסוּהוּ חֲכָמִים, וְהֶחֱמִירוּ בִּקְנָס זֶה לְאָסְרָהּ עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיצוּ בָּזֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁלָּשׁ בְּמֵזִיד, אֲבָל אִם לָשׁ בְּשׁוֹגֵג — לֹא קְנָסוּהוּ חֲכָמִים, וּמֻתָּר לְאָכְלוֹ בְּפֶסַח: