Перенос из владения во владение в праздник

Орах Хаим · симан 518 · лист 7 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וַאֲפִלּוּ אִם הַסֻּכָּה הָיְתָה רְעוּעָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְעוֹמֶדֶת לִפּוֹל, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסַת יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, הָיָה אָסוּר לְטַלְטְלָן מֵחֲמַת אִסּוּר סְתִירַת בִּנְיָן, וּמִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — נֶאֶסְרוּ לְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.
וְאַף הַמַּתִּירִים נוֹלָד בְּיוֹם טוֹב — מוֹדִים בְּמֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר שֶׁנִּדְחָה בִּידֵי אָדָם בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁאַף בְּשַׁבָּת הוּא אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ״ה, וְסֻכָּה זוֹ נִדְחֵית בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת בִּידֵי אָדָם שֶׁבָּנוּ אוֹתָהּ.
וַאֲפִלּוּ אִם הִתְנָה עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ לִכְשֶׁתִּפּוֹל בְּיוֹם טוֹב — אֵין תְּנַאי זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, דְּאַף שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם מֻקְצֶה, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בָּהּה מִשּׁוּם נוֹלָד, שֶׁהֲרֵי אֶתְמוֹל הָיָה עָלֶיהָ שֵׁם סֻכָּה וְהַיּוֹם נִקְרֵאת שִׁבְרֵי עֵצִים, וּלְפִיכָךְ אָסוּר לְטַלְטְלָהּ לְהָאוֹסְרִים נוֹלָד בְּיוֹם טוֹב.
כאבַּיִת סָתוּם שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת מוּכָנִין שֶׁלֹּא הִכְנִיסָן שָׁם לֶאֱצוֹר אוֹתָם עַד לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה אֶלָּא הֵן עוֹמְדִין לַאֲכִילָה לִכְשֶׁיִּפָּחֵת פְּחָת בַּבַּיִת, אִם נִפְחַת הַבַּיִת מֵאֵלָיו בְּיוֹם טוֹב, אוֹ שֶׁפְּחָתוֹ נָכְרִי לְצָרְכּוֹ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל — מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִטּוֹל פֵּרוֹת מִמְּקוֹם הַפְּחָת וּלְאָכְלָן בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁבִּתְחִלַּת כְּנִיסַת יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, לֹא הָיָה דַעְתּוֹ כְּלָל עַל אֵלּוּ הַפֵּרוֹת, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִטּוֹל מֵהֶם מֵחֲמַת אִסּוּר סְתִירַת בִּנְיָן קָבוּעַ שֶׁהוּא חַיָּב מִן הַתּוֹרָה — אֵין אוֹמְרִים: מִתּוֹךְ שֶׁהֻקְצוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הֻקְצוּ לְכָל הַיּוֹם, כֵּיוָן שֶׁאַף בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הָיוּ מֻקְצִים מֵחֲמַת אִסּוּר עַצְמָן, וְגַם לֹא הָיוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר מֵחֲמַת עַצְמוֹ, רַק שֶׁהָיוּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לֵילֵךְ לְשָׁם, הָא לְמָה זֶה דוֹמֶה? לְפֵרוֹת שֶׁהוּבְאוּ מִחוּץ לַתְּחוּם שֶׁהֵן מֻתָּרִים לְמִי שֶׁלֹּא הוּבְאוּ בִּשְׁבִילוֹ, וְאֵינָן אֲסוּרִין מִשּׁוּם מֻקְצֶה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר.
כבאֲבָל אִם פְּחָתוֹ נָכְרִי לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי הַפֵּרוֹת אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וּבְטִלְטוּל עַד הָעֶרֶב, וְגַם לָעֶרֶב צָרִיךְ לְהַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ, כְּדִין נָכְרִי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה גְמוּרָה לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקט״ו.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
משום נולד כו׳. הנה במגן אברהם לא מצא טעם ברור להרמב״ם ובית יוסף. אבל מ״ש הוא ברור בגמרא דשבת דף כ״ט ע״א דגרעינים וקליפים מיקרו נולד אף על גב דדעתיה עליהם מערב יום טוב, כמו שכתבו התוס׳ שם, וכן פסק בש״ע סי׳ תק״א, וכן מבואר במג״א סי׳ ש״ח ס״ק נ״ה, וכן משמע בכל הפוסקים דגרעינים נקרא נולד אע״פ שדעתו עליהם מערב יו״ט. ועיקר מעלת התנאי במקום שמועיל אינו אלא משום דדעתיה עליה, כמבואר בבית יוסף, ובתוס׳ שבת דף מ״ד ע״א ד״ה שבנר כו׳. ואף דתנאי עדיף משום דמגלי דעתיה בהדיא, מכל מקום יש לומר דסבירא ליה להרמב״ם כמו דדעתיה לא מהני כך גילוי דעתיה לא מהני בנולד. ועיין במג״א סי׳ תק״א סק״ב דאפילו רעועה שנפלה מיקרי נולד.
והנה במג״א שנדחק בזה הולך לשיטתו, שכתב בסי׳ תצ״ט סק״ט דבהמה שמתה (מאליה) נקרא נולד, וכן מעי דבר אווזא שנשחטה אפילו בערב יו״ט ונסרחו ביו״ט מדמי לבהמה שמתה, ובשניהם מועיל אם היה דעתו עליהם מערב יו״ט כמבואר בגמרא, וכן פסק בש״ע סי׳ תקי״ח ס״ו אף על פי שהן נולד. וע״כ צריך לומר דשאני גרעין שהוא צריך לפרי וטפל אליו לכך אין מועיל מה שדעתו עליו להסקה כיון שהפרי עצמו אינו עומד להסקה, כמ״ש התוס׳ שהביא המג״א, מה שאין כן במעיים ובבהמה שמתה, דאף על פי שהן נולד מועיל מה שדעתו עליהם כיון שאינן טפלים לדבר אחר, והוא הדין גבי סוכה שנפלה, זו היא שיטת המג״א. אבל על הרמב״ם ודאי לא קשה מידי, שהולך לפי שיטתו דסבירא ליה דבהמה שמתה נקראת מוקצה, וכן מעי דבר אווזא. והא דפריך בביצה פ״ד מדרבא דסבירא ליה אין מסיקין בשברי כלים אדרבא דבר אווזא, אף על גב שזה נולד וזה מוקצה, היינו משום דסבירא ליה לגמרא אליבא דרמב״ם דהלכה כרב נחמן דמאן דאית ליה מוקצה כו׳. וכהאי גוונא פריך סתמא דגמרא בשבת דף מ״ה מרב נחמן משום דהלכתא כוותיה, עיין ברא״ש סוף ביצה. ולהכי מהני מה שדעתו עליהם, אבל בנולד שנשתנה גופו לא מהני, כפשטא דסוגיא גבי גרעינין דקרו להו נולד. ומטעם שכתבו התוס׳ שהן צריכים כו׳ משא״כ במעי דאין צריך לאווזא כו׳. ולחלק בין נולד לנולד לא סבירא ליה לרמב״ם, דכל שכן אם יש עליו נולד גמור שנשתנה גופו לא מהני דעתיה עלויה, כגון סוכה שנפלה אפילו היתה רעועה (ואף שבתוס׳ דשבת סוף פרק קמא לא כתבו כן, וראייתם מצואה דאמרינן בפרק ט״ז דשבת דמהני דעתיה עלויה אף על גב דמעיקרא מיגלי והשתא מיכסי, ועל כרחך צריך לומר משום דאין צריך לגוף האדם כדאמרינן בעלמא דפירשא בעלמא הוא. זה אינו, דלהרמב״ם בלאו הכי ניחא דנקרא מוקצה, ודמי למעי דבר אווזא דמהני דעתיה עלויה. ובלאו הכי הרי הרי״ף ורמב״ם ורא״ש לא גרסי בגמרא כלל דצואה מהני דעתיה עלויה, כמבואר בטור ושו״ע ובית יוסף סימן ש״ח).