Какие работы нееврей может делать для еврея

Орах Хаим · симан 244 · лист 4 из 10
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
חבִּקְצָת מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין הֶתֵּר שֶׁהַקָּהָל שׂוֹכְרִים נָכְרִים בְּקַבְּלָנוּת לְפַנּוֹת הַזֶּבֶל מִן הָרְחוֹב, וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְמַרְאִית הָעַיִן.ה וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת, לְפִי שֶׁכְּבָר נִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ לִשְׂכּוֹר נָכְרִי בְּקַבְּלָנוּת לְפַנּוֹת הַזֶּבֶל וְלֹא שְׂכִיר יוֹם, וְאִם כֵּן אֵין כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ג לְעִנְיַן מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם, עַיֵּן שָׁם.
וּמִטַּעַם זֶה יֵשׁ לְהַתִּיר לְהַנִּיחַ לְנָכְרִים לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁבָּת, אִם הוּא מָקוֹם שֶׁמְּפֻרְסָם בּוֹ דֶּרֶךְ בִּנְיַן הַבָּתִּים עַל יְדֵי אֻמָּנִים קַבְּלָנִים, וְלֹא עַל יְדֵי שְׂכִירֵי יוֹם כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁהָאַדְרִיכָל לְבַדּוֹ הוּא קַבְּלָן וְהָאֻמָּנִים עוֹשֵׂי מְלָאכָה שֶׁתַּחְתָּיו הֵם שְׂכִירֵי יוֹם, שֶׁשָּׁם יֵשׁ חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן.
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לְהַתִּיר אֶלָּא בִּשְׁעַת הַדְּחַק, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ חֲשַׁשׁ שֶׁמָּא יִתְבַּטֵּל בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן בִּנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת לְגַמְרֵי מֵחֲמַת רִשְׁעַת הַנָּכְרִים. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַדְּחַק — אֵין לְהַתִּיר, מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם בְּעֵינֵי הַנָּכְרִים, שֶׁהֵם אֵינָם מַנִּיחִים לְשׁוּם אָדָם לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּפַרְהֶסְיָא בְּיוֹם אֵידָם, וְאָנוּ מַנִּיחִים לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִילֵנוּ בְּפַרְהֶסְיָא.
אֲבָל כִּבּוּד הָרְחוֹב אֵינוֹ נִקְרָא עַל שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ, וְאֵין בּוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם, לָכֵן נוֹהֲגִין לְהַתִּירוֹ אַף שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַדְּחַק.
וּמִכָּל מָקוֹם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג — אֵין לְהָקֵל אַף בְּכִבּוּד הָרְחוֹב:
טמִי שֶׁשָּׂכַר לוֹ נָכְרִיו לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם שֶׁיִּכְתּוֹב לוֹ אוֹ שֶׁיֶּאֱרוֹג לוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּצְטָרֵךְ בְּתוֹךְ זְמַן מֶשֶׁךְ שְׂכִירוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא דֶרֶךְ הַשָּׂרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹפֵר מְיֻחָד שֶׁכּוֹתֵב לוֹ כָּל עֵת שֶׁצָּרִיךְ, וּכְשֶׁאֵין צָרִיךְ הוּא יוֹשֵׁב בָּטֵל — מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת מַה שֶּׁצִּוָּה לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת (רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת) אִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּבֵית הַיִּשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל רֶוַח בְּמַה שֶּׁעוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת יַעֲשֶׂה אַחַר הַשַּׁבָּת. וְאַף אִם הַמְּלָאכָה צְרִיכָה לוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד, מִכָּל מָקוֹם אֵין זֶה נִקְרָא רֶוַח אֶלָּא הֲנָאָה בְּעָלְמָא, וְרֶוַח הוּא כְּגוֹן שֶׁהַמְּלָאכָה הָיְתָה מִתְבַּטֶּלֶת לְגַמְרֵי אִם לֹא הָיְתָה נַעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת, שֶׁאָז הוּא מַרְוִיחַ הַמְּלָאכָה עַל יְדֵי שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ב, וְכֵן אִם יֵשׁ לוֹ רֶוַח אַחֵר שֶׁרְכוּשׁוֹ מִתְרַוֵּחַ וּמִתְרַבֶּה עַל יְדֵי שֶׁנַּעֲשֵׂית הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ג:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
(ועוד יש לומר בענין אחר קצת, דאפשר דהא דאסר הראב״ד כשמרויח אף שעושה לטובת עצמו, היינו משום דכיון דמעיקר הדין אסור שיהיה לישראל הרוחה ממלאכת הנכרים בשבת גזרה שמא יאמר לו לעשות, הילכך כשהנכרי עושה מאליו מחוייב הישראל להשתדל שלא יעשה ולא יהיה לו הרוחה, דהיינו דכשהגוי עושה לטובתו חייב הוא למלאות טובתו של הנכרי בענין ששוב לא יעשה בשבילו. למשל ישראל ששכר לו נכרי לשנה שהוא עושה אדעתא דנפשיה לקבל שכרו שקצץ לו הישראל, כמ״ש ספר התרומה והגהות מרדכי, מחוייב הישראל למחול לו שלא יעשה ולא ינכה לו כלום משכרו כדמשמע במ״א ריש סי׳ רמ״ג, לפי שבמחילה זו אין בה חסרון כיס כיון שכבר קצץ לו שכר לזה מתחלת השנה בין שיהיה לו מה לעשות בין שלא יהיה [*הגה״ה מהרב עצמו: זה אינו מדוקדק, דא״כ בשוכר לכתוב תמיד לישתרי. אלא דהתם היינו טעמא דאסור כדי שישכרנו לבד משבתות, דלא מהני הבלעה אלא בשכר שבת, והיינו טעמא משום דשליח בשכר מקרי שליח בישראל. עד כאן הגה״ה]., ואין בה אלא מניעת ריוח אותה מלאכה ואסור להרויח ממלאכת גוי בשבת, אבל אינו מחויב להפסיד מכיסו למלאות טובתו של הגוי כדי שלא ירויח לו במלאכת עצמו בשבת, למשל גוי העושה מלח בקבולת דהיינו שמשלם לו כך וכך בעד כך וכך מלח, אף שהישראל מרויח בזה כמ״ש לקמן, מכל מקום כיון שאינו מחויב להפסיד מכיסו לשלם להם אף אם לא יעשו א״כ מותר להניחו שיעשה בשביל טובתו, ואף שיגיע לו ריוח מזה אין בכך כלום כיון שהגוי מתכוין לטובתו והוא אין בידו למלאות לו טובתו במניעת הריוח בלבד, שבמניעת הריוח מחויב הוא שאסור להרויח בשבת ממעשה נכרי, ואף שהוא עושה לטובתו מכל מקום על ידי מניעת הריוח שחייב בה מן הדין לא יעשה הגוי לטובתו, אבל אם אף על ידי מניעת הריוח יעשה הגוי לטובתו אין צריך למחות בידו ומותר לו להרויח ממה שהגוי עושה לטובתו. ולכן באריסות שדה שאף אם לא יטול הישראל חלקו בפירות יעשה הגוי בשביל חלק שלו לפיכך אין צריך למחות ולא להמנע מהריוח, אבל נכרי המושכר לשנה לכתוב אם הוא בענין דמלאכה זו משתרשא ליה, שאפשר לגוי להפטר ממנה לגמרי אם לא יעשה בשבת לפי שאחר השבת יצטרך עוד לכתוב ולא יוכל לעשות שניהם כאחד, חייב הישראל להמנע מחשש ריוח ולמחול לו מלאכה זו היום, ואף שהגוי עושה לטובתו שלא יצטרך לעשות למחר שאינו יודע שלמחר יהיה עוד, מכל מקום בין היום בין למחר אינו עושה אלא בשביל השכר שקצץ לו, וחייב הישראל למחול שלא יעשה ושלא ינכה לו משכרו כלום, כיון שכבר קצץ לו השכר אף אם לא יצטרך לעשות כלל אם כן אין במחילה זו הפסד מכיסו אלא מניעת הריוח של אותה מלאכה אם לא יוכל לעשותה למחר, ודבר זה מחוייב הוא כמו שנתבאר):
ויש שלמדו כו׳. אף שבמ״א כתב הטעם משום דברבים ליכא חשדא, מכל מקום הרי הרי״ף והרמב״ם והרמ״ה חולקין על זה, כמבואר ביו״ד סימן קמ״א. ועוד עבודה זרה חמירא, כמו שהאריך בזה בשו״ת תודת שלמים הנ״ל ובס׳ הלכה ברורה וכן עיקר:
מי ששכר לו כו׳. הש״ע הביא סברת הרמב״ם בסתם וסברת הראב״ד בלשון יש מי שאומר, מכלל דס״ל דהעיקר כהרמב״ם, ובפרט להקל בדברי סופרים (ובפרט שדעת ספר התרומה וסיעתו להקל במשתרשא ליה), וכן פסק רמ״א בדרכי משה בשם הטור וכן פסק בתשובת תודת שלמים הנ״ל: