Совместное дело еврея и нееврея

Орах Хаим · симан 245 · лист 2 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְיֵשׁ אוֹסְרִין בִּשְׁנֵיהֶם, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵן עִקָּר. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְקוֹם הֶפְסֵד גָּדוֹל יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵי הַמַּתִּירִין:
גוְאִם מִתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ הַשָּׂדֶה הִתְנָה הַיִּשְׂרָאֵל עִם הַנָּכְרִי שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת לֹא יִהְיֶה מֻטָּל כְּלָל עַל הַיִּשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד בַּשָּׂדֶה רַק עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, וּבְיוֹם אֶחָד בְּחֹל יִהְיֶה מֻטָּל עַל הַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁקִּבֵּל עָלָיו עֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻטָּל עָלָיו כְּלָל בְּשַׁבָּת — נִמְצָא שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בַּשָּׂדֶה כְּלָל, אֶלָּא כֻּלָּהּ מֻטֶּלֶת עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ בְּשַׁבָּת, וְאֵין הַנָּכְרִי עוֹשֶׂה כְּלָל בְּעַד הַיִּשְׂרָאֵל, וְכֻלָּהּ מֻטֶּלֶת עַל הַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ בְּיוֹם אֶחָד בְּחֹל.
וּלְפִיכָךְ, מֻתָּר לוֹ אַחַר כָּךְ לָבֹא עִמּוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן לַחְשׁוֹב יְמֵי הַחֹל שֶׁעָבַד הוּא לְבַדּוֹ כְּנֶגֶד שַׁבָּתוֹת שֶׁעָבַד הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ וְלַחֲלוֹק הַפֵּרוֹת בְּשָׁוֶה, וְאֵין זֶה נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת אֶלָּא שְׂכַר יְמֵי הַחֹל:
דיִשְׂרָאֵל וְנָכְרִי שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בִּמְלָאכָה אוֹ בִּסְחוֹרָה בַּחֲנוּת, אִם הִתְנוּ מִתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ שֶׁיְּהֵא שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת לְנָכְרִי בִּלְבַדּוֹ הֵן רַב הֵן מְעַט, וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד אַחַר הַשַּׁבָּת כְּנֶגְדּוֹ לְיִשְׂרָאֵל בִּלְבַדּוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. וַאֲפִלּוּ אִם אַחַר כָּךְ נִתְרַצָּה הַנָּכְרִי לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁמַּתָּנָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן לוֹ.
אֲבָל אִם בָּאוּא לְחֶשְׁבּוֹן אַחַר כָּךְ, שֶׁאָמַר הַנָּכְרִי לְיִשְׂרָאֵל “אַתָּה נָטַלְתָּ בִּלְבַדְּךָ בְּחֹל מָנֶה וַאֲנִי נָטַלְתִּי בְּשַׁבָּת צ׳ זוּז, מַלֵּא לִי עַד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ חֲלָקִים שָׁוִים”, וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמַר כֵּן הַיִּשְׂרָאֵל לְהַנָּכְרִי, שֶׁנִּמְצָא הַתְּנַאי שֶׁהִתְנוּ בַּתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא שְׂכַר הַשַּׁבָּת לְהַנָּכְרִי בִּלְבַדּוֹ הֵן רַב הֵן מְעַט לֹא הָיָה אֶלָּא הַעֲרָמָה בְּעָלְמָא, אֶלָּא הַנָּכְרִי הִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת גַּם בְּעַד הַיִּשְׂרָאֵל, וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְעַסֵּק הַיִּשְׂרָאֵל בְּחֹל גַּם בְּעַד הַנָּכְרִי, לְכָךְ הֵם חוֹלְקִים אַחַר כָּךְ בְּשָׁוֶה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַיִּשְׂרָאֵל נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת, וְנוֹטְלוֹ שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה, שֶׁהֲרֵי מַזְכִּיר לוֹ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּפֵרוּשׁ, לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּטּוֹל לְעַצְמוֹ אִם יִרְצֶה שְׂכַר כָּל הַשַּׁבָּתוֹת, וְאַחַר כָּךְ יַחֲלוֹק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אבל אם באו כו׳. לכאורה יש בזה ג׳ שיטות.
דעת רש״י וספר התרומה וסמ״ג ורבינו ירוחם וטור דאפילו באו לחשבון שרי כשהתנו, אלא דאינהו מיירי בשדה, שהחשבון בשדה אינו סותר התנאי, שאף לפי התנאי יכולין לבא לחשבון לחלוק בשוה כיון שעבד הישראל יום שלם כנגד השבת. וגם רב שרירא והראב״ד אפשר דמודים בזה, דעיקר הטעם הוא משום דאיגלאי מילתא למפרע דהערמה בעלמא הוה התנאי שהתנו שהשבת יהיה להנכרי בין רב בין מעט, וזה לא שייך בשדה. ובהא אתי שפיר דלא תיקשי ממ״ש בטור יו״ד למ״ש כאן ודו״ק.
והמגיד משנה והב״י והט״ז כאן וביו״ד סי׳ רצ״ד בשם הב״ח, והש״ך שם הוסיפו, דאף שהתנו שהשבת יהיה להנכרי הן רב הן מעט אפילו הכי שרי לבא לחשבון.
ודעת רב שרירא והראב״ד (והט״ז ביו״ד) דאם באו לחשבון אחר שהתנו אסור, ומשמע מלשון רב שרירא דבסתמא מותר, וכן פסק בשו״ע, וכן דעת מהרי״א אלא שנסתפק בסתמא, וכן דעת הפרי חדש הל׳ פסח סי׳ ת״ן (אלא שמשמע מדבריו שכן הוא גם דעת הש״ך וזה אינו), וכן פסק בטור ושו״ע יו״ד סי׳ רצ״ד דלא כש״ך שנדחק מאד לישבם לפי שיטתו, ופשט דבריהם לא משמע הכי, והדבר ברור שהרב ב״י בשו״ע חזר בו ממ״ש בב״י כאן לדעת הרמב״ם כדעת המגיד משנה, ולכן כתב כאן בשו״ע ס״ב אם נתרצה כו׳ דמשמע אם באו לחשבון אסור אפילו אחר שהתנו, ולכן דלג ביו״ד שם תיבות אם התנו כזה שברמב״ם:
ולענין הלכה אין לזוז ממשמעות פסק הש״ע להחמיר בבאו לחשבון, כדעת רב שרירא והראב״ד ומהרי״א והטור יו״ד, ואפשר דגם רש״י וכל סיעתו מודים בזה דאינהו מיירי בשדה. ואף אם פליגי מכל מקום אין לזוז מפסק השו״ע כיון שכן הוא ג״כ דעת המ״א והט״ז ביו״ד והפרי חדש וטור ושו״ע ביו״ד. אבל בשדה יש להקל, דאפשר דכולי עלמא מודו בהא לרש״י וסיעתו. ואף אם פליגי מכל מקום יש לסמוך בזה על הכרעת הב״י וט״ז כאן והש״ך להקל בדברי סופרים, כיון שלא נמצא בשו״ע הפך מזה בשדה. דמ״ש כאן בס״ב פשיטא דלא קאי אשדה, דבשדה לא שייך אם נתרצה לחלוק בשוה דע״כ צריך לחלוק בשוה, והמ״א לא איירי בשדה כמבואר בלשונו ע״ש (ובב״ח ובש״ך ובט״ז ביו״ד בשם הב״ח וצ״ע):