Совместное дело еврея и нееврея

Орах Хаим · симан 245 · лист 5 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אִם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל חוֹלֵק עִם הַנָּכְרִי שְׂכַר כָּל הַיָּמִים בְּשָׁוֶה, אֶלָּא כָּל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם אֶחָד לְהַיִּשְׂרָאֵל הֵן רַב הֵן מְעַט, וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם ב׳ לְהַנָּכְרִי הֵן רַב הֵן מְעַט —ד אָסוּר לוֹ לִטּוֹל שְׂכַר יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנָּטַל הַנָּכְרִי לְעַצְמוֹ, שֶׁאִם יִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם אֶחָד בְּחֹל כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת — נִמְצָא שֶׁטָּרַח הַנָּכְרִי לְהִתְעַסֵּק בַּתַּנּוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל חֹל בְּעַד שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנָּטַל כֻּלּוֹ לְעַצְמוֹ, וַהֲרֵי נֶהֱנֶה הַיִּשְׂרָאֵל מִטֹּרַח זֶה שֶׁהוּא שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה:
יאוַאֲפִלּוּ הִתְנָה עִמּוֹ כֵּן מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁנִּשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בִּשְׂכַר הַתַּנּוּר — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ לְהַנָּכְרִי חֵלֶק בְּגוּף הַדָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ הַמְּלָאכָה, שֶׁאָז כְּשֶׁמַּתְנֶה עִמּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא שְׂכַר הַשַּׁבָּת לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד לְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ — הֲרֵי זֶה כְּמַקְנֶה לוֹ חֶלְקוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּגוּף אוֹתוֹ דָבָר, שֶׁיְּהֵא כָּל גּוּף אוֹתוֹ דָבָר קָנוּי לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ כָּל יְמֵי הַשַּׁבָּתוֹת וּבְיוֹם אֶחָד כְּנֶגְדָּן לְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, אֲבָל כַּאן שֶׁכָּל גּוּף הַתַּנּוּר הוּא שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, אַף שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיְּהֵא הַתַּנּוּר בְּשַׁבָּת לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִקְנָהוּ לוֹ קִנְיָן גָּמוּר לַחֲלוּטִין לְכָל הַשַּׁבָּתוֹת אַף אִם לֹא יִתְעַסֵּק בַּתַּנּוּר כְּנֶגְדָּן בְּחֹל בִּשְׁבִיל שְׂכַר הַיִּשְׂרָאֵל, אֶלָּא הִקְנָהוּ עַל תְּנַאי עַל מְנָת שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּחֹל כְּנֶגֶד הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי זֶה כְּמַשְׂכִּירוֹ לוֹ לְשַׁבָּתוֹת בְּעַד שֶׁיַּעֲסוֹק בִּשְׁבִילוֹ בְּחֹל, וַהֲרֵי הוּא נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה:
יבאֲבָל מֻתָּר לוֹ לְהַתְנוֹת עִם הַנָּכְרִי (מִתְּחִלָּה) שֶׁיִּטּוֹל לְעַצְמוֹ שְׂכַר ב׳ אוֹ ג׳ יָמִים וּכְנֶגֶד זֶה יִתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל שְׂכַר ב׳ אוֹ ג׳ יָמִים אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַשַּׁבָּת הוּא בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁנּוֹטֵל הַנָּכְרִי וּכְנֶגְדּוֹ נוֹטֵל הַיִּשְׂרָאֵל — אֵין בְּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁנּוֹטְלוֹ בְּהַבְלָעָה עִם יוֹם אַחֵר.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
אסור לו ליטול כו׳. אע״פ שלא אמר לו בפירוש טול אתה בשבת, דאל״כ למה לא עשה ר״ת תקנה זו ועיין מ״ש לעיל:
עיין בהגהות אשר״י שכתב דלא מהני מה שהתנו שיהא התנור קנוי (משמע קנין גמור בגוף התנור) לנכרי בשבת אלא אם כן מקנה לו חלק בתנור שיהא שלו לעולם בשבת עכ״ל. ומ״ש לעולם אינו מלשון עולמית עד עולמי עד, דהא קי״ל מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה לכל מילי בר לענין חמץ, כמ״ש הגהות מיימוניות פ״ו מהל׳ שבת, עיין מ״א סי׳ תמ״ח. ועוד דבתוס׳ לא זכרו הכלל. ועוד דשדה שקבלוה מאחר אין קנין לנכרי בשבתות לעולם אלא עד כלות שנה, ומאי איכפת לן הכא כשלאחר זמן מה ישאר התנור כולו לישראל. אלא ודאי דמ״ש לעולם ר״ל בין שיסיק לישראל בחול בין שלא יסיק יהיה קנוי לו בשבת, וזה נקרא שמקנה לו חלק בתנור, לאפוקי כשאינו מקנה לו חלק בין שיסיק בין שלא יסיק אלא אם יסיק הוא קנוי לו. אף שבאמת הוא נקרא קנין כמשמעות לשון הגהות אשר״י, מכל מקום כיון שהוא בתנאי שיסיק בחול הרי הוא נוטל שכר ומרויח במלאכת השבת, שאם לא היה מסיק בשבת לא היה מסיק לו בחול כמ״ש המ״א בסק״ו, הרי זה דומה לשכירות לענין איסור שכר שבת, ואינו דומה לקנין גמור שאין בו משום שכר שבת כמ״ש המ״א סוף סי׳ רמ״ד. ועל זה כתב המ״א דבהבלעה מותר אם התנו, דהיינו שהקנה לו בתנאי כמשמעות לשון הגהות אשר״י, אבל אם לא התנו דהיינו שלא הקנה לו אפילו בתנאי אלא השכיר לו ממש לשבת בעד היסק החול הרי זה כאילו מעמיד פועל בידים כמבואר בתוספות. לכן צוה ר״ת לקבל החוב ויהיה התנור כולו של הנכרי ואחר כך ילונו ויתנה עמו שיטול בשבת, דהוה ליה כאומר שלא יהיה לי חלק בתנור בשבת, כמ״ש הב״י, ונמצא שכולו של הנכרי בשבת ואז לא מחזי כאילו מעמיד כו׳, דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בתנור של ישראל אבל לא כשעושה בתנור שלו. ומ״ש בשו״ע דאין תיקון אלא למכור לאחר, ולא די במה שיקנה להנכרי בשבת, משום דהתם המלאכה מוטלת על שניהם. ומה שצוה לקבל החוב, ולא צוה להקנות לו באחד מדרכי הקנייה, לטובת הישראל, שכשמקבל ממנו וחוזר ומלוה לו יש לו שעבוד על כל פנים גם על החצי של הנכרי, מה שאין כן אם לא היה מלוה לו והיה מקנה לו החצי לא היה לו שום שעבוד עליו שכבר פרע חובו בגביית התנור.