Совместное дело еврея и нееврея

Орах Хаим · симан 245 · лист 3 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
הבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָיָה שְׂכַר הַשַּׁבָּת יָדוּעַ, אֲבָל אִם אֵינוֹ יָדוּעַ — יָכוֹל לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה, כֵּיוָן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיְּהֵא שְׂכַר יוֹם אֶחָד לוֹ לְבַדּוֹ כְּנֶגֶד שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁיִּטּוֹל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, וּמִן הַסְּתָם שְׂכַר יוֹם אֶחָד שָׁוֶה לַחֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ חוֹלְקִין כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה:
ווְאִם לֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, וְגַם אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ לֹא אָמַר הַיִּשְׂרָאֵל לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת וְהוּא יִתְעַסֵּק כְּנֶגֶד זֶה יוֹם אֶחָד בְּחֹל, אֶלָּא הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת, וְהַיִּשְׂרָאֵל בִּלְבַדּוֹ הִתְעַסֵּק יוֹם אֶחָד בְּחֹל (סְתָם, שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּלְבַדּוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהַנָּכְרִי הִתְעַסֵּק בִּלְבַדּוֹ בְּשַׁבָּת), אִם אַחַר כָּךְ נִתְרַצָּה הַנָּכְרִי לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה מֵאֵלָיו בְּלֹא שֶׁיַּחֲשׁוֹב עִמּוֹ הַיִּשְׂרָאֵל, וְגַם הַנָּכְרִיב לֹא הִזְכִּיר לוֹ הַשַּׁבָּתוֹת כְּלָל אֶלָּא חָלַק עִמּוֹ סְתָם — יֵשׁ מַתִּירִין, שֶׁהֲרֵי אֵין כַּאן אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁנּוֹטְלוֹ בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים.
וְיֵשׁ אוֹסְרִים, אֶלָּא יַנִּיחַ לְהַנָּכְרִי שְׂכַר כָּל הַשַּׁבָּתוֹת, וְאִם אֵין שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת יָדוּעַ — יַנִּיחַ לוֹ שְׁבִיעִית הַשָּׂכָר וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה, שֶׁאִם יַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה וְיֵהָנֶה הַיִּשְׂרָאֵל מִשְּׂכַר שַׁבָּת —ג נִמְצָא שֶׁלְּמַפְרֵעַ הָיָה לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בַּעֲבוֹדַת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּתוֹת, וְהָיָה הַנָּכְרִי עוֹבֵד בִּשְׁבִילוֹ כְּאִלּוּ הָיָה שְׁלוּחוֹ. וְכֵן עִקָּר. אִם לֹא בְּהֶפְסֵד גָּדוֹל, שֶׁאָז יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:
זאֲבָל אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בְּדָבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ שׁוּם מְלָאכָה, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בְּתַנּוּר שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּסִּיק הַתַּנּוּר וְאוֹפֶה בּוֹ נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר, וְאֵין מֻטָּל עֲלֵיהֶם כְּלָל עֵסֶק הֶסֵּק הַתַּנּוּר רַק עֵסֶק קַבָּלַת הַשָּׂכָר מֻטָּל עַל שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ שֶׁיְּהֵא עֵסֶק קַבָּלַת הַשָּׂכָר מֻטָּל עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ שֶׁיְּקַבֵּל לְעַצְמוֹ שְׂכַר הַשַּׁבָּת הֵן רַב הֵן מְעַט וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד לְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, אִם אַחַר כָּךְ לֹא אָמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּתְעַסֵּק לְבַדּוֹ לְקַבֵּל שְׂכַר הַשַּׁבָּת וְשֶׁיִּתְעַסֵּק הוּא לְבַדּוֹ לְקַבֵּל שְׂכַר יוֹם אַחֵר, אֶלָּא הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הִתְעַסֵּק לְבַדּוֹ לְקַבֵּל שְׂכַר הַשַּׁבָּת וְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ הִתְעַסֵּק בְּיוֹם אַחֵר, וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁעַת חֲלֻקָּה נִתְרַצָּה הַנָּכְרִי מֵאֵלָיו לַחֲלוֹק כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁכַּאן אֵין לוֹמַר מִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָא שֶׁלְּמַפְרֵעַ הָיָה לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בַּעֲבוֹדַת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּתוֹת וְהָיָה הַנָּכְרִי עוֹבֵד בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁהֲרֵי כַּאן לֹא עָבַד הַנָּכְרִי כְּלוּם, רַק שֶׁקִּבֵּל שְׂכַר הַשַּׁבָּת, וְשָׂכָר זֶה נוֹטְלוֹ מִמֶּנּוּ הַיִּשְׂרָאֵל בְּהַבְלָעָה שֶׁבִּשְׁאָר הַיָּמִים:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
לא הזכיר כו׳. הנה במ״א סק״א מבואר דלא שרי אלא בהבלעה. וכן כתב ב״י בשם הריב״ש דאין תקנה ליטול שכר כנגד השבת אלא אם כן יחלוק עמו שכר כל השבוע יחד כדי שיהיה בהבלעה, ולא מצא תקנה שיטול סתם שכר יום אחד לעצמו כנגד שכר השבת אלא שלא יאמר כן בפיו, כדמשמע לכאורה מלשון רבינו ירוחם שהעתיק במ״א סק״ג, אלא ודאי דזה אסור משום שכר שבת שלא בהבלעה (וכן משמע בהדיא בתוס׳ שלא עשה ר״ת תקנה זו). דאין לומר דהתם מיירי אליבא דהרמב״ם, דהא במ״א סי׳ רמ״ו סקי״ג כתב בשם דרכי משה דלא סמכינן על הריב״ש אלא בהפסד מרובה, דאז סמכינן על הרא״ש דסתמא מותר ע״ש בדרכי משה. ועיין ברבינו ירוחם דמיירי בשדה, ובשדה פירש בספר התרומה וב״י ומ״א דטול בשבת היינו בשעת הקציר כנגד עמלך בשבת כו׳, ולפי זה בסתמא אף לפי פירוש הרבינו ירוחם דהיינו שהנכרי מעצמו לקח כנגד השבת והניח לישראל כנגד החול אפילו הכי אין בו משום שכר שבת כלל, כמבואר להדיא מפרש״י שפירש על אם באו לחשבון דגלי דעתיה דגוי שלוחו הוה ושכר שבת קא שקיל עכ״ל, משמע דלא הוה שכר שבת אלא כשהגוי הוה שלוחו, והיינו כשגילה הישראל דעתו כשבא לחשבון, אבל בלאו הכי כיון דלא הוה שלוחו אין כאן שכר שבת כלל, שהרי אינו נוטל שכר בעד העבודה שעבד הגוי בחלקו בשבת, אלא בעד השכר שנטל הנכרי בעבור עבודתו, ואין זה שכר שבת כלל אלא אם כן הנכרי היה שלוחו, שאז נוטל הישראל השכר בעד עבודה שעבד הנכרי בשבילו. משא״כ בשותפים במלאכה וסחורה ותנור ורחיים ומרחץ, שכשהנכרי נוטל כל השכר של יום השבת הרי זה כאילו השכיר לו הישראל חלקו ליום השבת והנכרי נותן לו שכר על זה מחלקו, כמ״ש התוספות שהביא במ״א סק״ג (אבל בשדה לא שייך לומר שהנכרי נותן לו שכר בעד שהניחו לעבוד בחלקו), לפיכך אין היתר אלא בהבלעה כמ״ש הריב״ש. והיינו בעיא דסתמא לפי נדונים אלו דמלאכה וסחורה ודומיהם, ונלמדת מבעיא דשדה, דצד האיסור בשדה אינו משום שכר שבת לפירש״י שפירש סתמא היינו שחולקים בשוה והיינו בהבלעה (אבל לפירוש רבינו ירוחם יש לומר שהאיסור הוא משום שכר שבת כמ״ש לקמן), אלא האיסור בסתמא הוא כמ״ש לקמן בפנים עיין שם:
נמצא שלמפרע וכו׳. ממה שכתב המ״א דבתנור שאין עושין בו מלאכה בעצמן מותר לחלוק סתם, ור״ל אף לדעת הרמב״ם דאוסר בסתם, מזה מוכח שטעמו של הרמב״ם הוא משום דהוה כשלוחו. והא דאוסר הש״ך ביו״ד שם בסתמא גבי ערלה דלא מיתסר משום שליחות, היינו משום דגבי ערלה לא שייך היתר דהבלעה כמו בשכר שבת. ומ״ש הש״ך שהוא מבעיא דלא איפשטא, י״ל דס״ל כמ״ש המ״א בשם רבינו ירוחם דהבעיא היא כשלקח הנכרי בשביל שבת והניח כנגד זה לישראל, ומיירי בכהאי גוונא דאין כאן הבלעה שהנכרי מפרש להישראל שנותן לו שכר כנגד השבת, והבעיא היא אי אמרינן דדוקא בעינן דגלי דעתיה כשבאו לחשבון אבל בלאו הכי אין כאן שכר שבת, או דילמא אפילו לא גלי דעתיה מכל מקום כשנוטל שכר כנגד השבת נמצא שלמפרע כו׳ (כמ״ש בפנים), ואיכא שכר שבת כיון שהנכרי היה כשלוחו, וממילא בערלה אסור לפי ב׳ צדדי האיבעיא, אפילו כשבאו לחלוק סתם בשוה, דהא בערלה לא שייך הבלעה, וז״ש הש״ך מוכח מבעיא ודו״ק: