Совместное дело еврея и нееврея

Орах Хаим · симан 245 · лист 7 из 8
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ידוְכֵן יָכוֹל לִשְׂכּוֹר אֶת הַנָּכְרִי שֻׁתָּפוֹ בְּקַבְּלָנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲבוֹד הַנָּכְרִי גַּם בְּעַד חֵלֶק הַיִּשְׂרָאֵל, וּבְעַד כָּךְ וְכָךְ שָׂכָר שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר לְחֶלְקוֹ יִתֵּן לוֹ כָּךְ וְכָךְ, רַק שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא יֹאמַר לוֹ כָּל אֵימַת שֶׁתִּשְׂתַּכֵּר לְחֶלְקִי כָּךְ וְכָךְ אֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ, וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ד, שֶׁאֵין בְּזֶה אִסּוּר אֶלָּא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן, וְכַאן שֶׁהַנָּכְרִי הוּא שֻׁתָּפוֹ — אֵין כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן:
טוכָּל מָקוֹם שֶׁמּוֹעִיל אִם הִתְנוּ, אִם לֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ — יֵשׁ תִּקּוּן עַל יְדֵי שֶׁיְּבַטְּלוּ הַשִּׁתּוּף וְיִמְחֲלוּ זֶה לְזֶה הַתְּנָאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְיַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיַתְנוּ בְּעֵת הַשִּׁתּוּף.
וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּחֲנוּת וְלֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה — יַחְזְרוּ וְיִקְחוּ כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ וִיבַטְּלוּ הַשֻּׁתָּפוּת, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיַתְנוּ בַּתְּחִלָּה.
וְאִם לָקְחוּ שָׂדֶה בְּשֻׁתָּפוּת וְלֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה — יְבַקְשׁוּ מֵהַמּוֹכֵר שֶׁיַּחֲזוֹר לָהֶם דְּמֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ וְיִקְנוּ מִמֶּנּוּ קִנְיָן חָדָשׁ וְיַתְנוּ בְּעֵת הַקְּנִיָּה.
(וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִמָּן קצ״ד דִּין קְנִיַּת הַנָּכְרִי, וְעַיֵּן שָׁם סִמָּן קפ״ט):
טזמֻתָּר לִתֵּן לְנָכְרִי סְחוֹרָה לְמָכְרָהּ אוֹ מָעוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן, וְאַף שֶׁהַנָּכְרִי מִתְעַסֵּק בָּהֶן בְּשַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא צִוָּה לוֹ שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת. וּבִלְבָד שֶׁיִּקְצוֹץ לוֹ שָׂכָר בְּעַד טָרְחוֹ, אוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֵלֶק מֵהָרֶוַח שֶׁיַּרְוִיחַ, שֶׁאָז הוּא מִתְכַּוֵּן בְּעָסְקוֹ בְּשַׁבָּת לְטוֹבַת עַצְמוֹ לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכָרוֹ, וְהַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה מֵאֵלָיו כְּשֶׁנּוֹטֵל גַּם שְׂכַר שַׁבָּת בְּהַבְלָעָה.
וְאֵין לֶאֱסוֹר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁמָּעוֹת אֵלּוּ וּסְחוֹרָה זוֹ הֵן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
ומיהו לפי זה אפשר דלא בעינן שלא יהיה לישראל חלק מעולם בשבת, דאף אם עשה כן ר״ת לדעת התוס׳, היינו משום דס״ל דאף כשאין ריוח אסור משום דה״ל כמעמיד בידים, כמו שדקדקו התוס׳ לכתוב תיבת בידים, להורות דאף כשאין ריוח וגם לא ס״ל הא דהמלאכה מוטלת כו׳ אפ״ה אסור, ועל כרחך צריך לומר משום דהוה כמעמיד ממש בידים, הילכך אין מועיל מה שמקנה לו אח״כ לשבתות אפילו בהבלעה, כיון דהוה ליה כאומר ממש לעשות בשבת ומקנה ונותן לו במה לעשות, שאסור לדעת התוספות וסיעתם שהביא הש״ך שם, אף על פי שאין ריוח לישראל מזה. אבל לדידן דקי״ל דכשאין ריוח לא מיתסר אלא משום שהמלאכה מוטלת כו׳, ולא ס״ל דהוה כאומר ממש לעשות, אלא דכשיש ריוח מחזי כאומר כו׳ או מחזי כעושה בשבילו כמ״ש בסי׳ רמ״ד, א״כ אפשר דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בשל ישראל, שלא הקנה לו אלא השכירו לו לשבתות, אבל כשהקנה לו אפילו בתנאי לא מחזי כאומר לו ולא כעושה בשבילו כיון שעושה בשלו. ומ״ש בספר התרומה שר״ת צוה לקבל החוב כו׳, ס״ל דהמעשה היה שגבה חצי תנור כמ״ש הרא״ש, וא״כ המלאכה מוטלת על שניהם, לכן אין מועיל מה שמקנה אח״כ, וכן משמע בהדיא מדבריו שם. ואף להמ״א דלא ס״ל כהתוס׳ שהביא הש״ך שם, מ״מ יותר נראה דס״ל כפירוש הראשון דלעיל, דבהגהות אשר״י מבואר דלא מהני התנו משום דלא הקנהו לו לעולם, וע״כ לא מיירי בשעת קניית ישראל את התנור, שהרי לא נזכר שם כלל מענין קנייה זו, וגם לא שייך לשון יקנה לו חלק כו׳, ואפילו הכי כתב על זה המ״א דלא מיתסר אלא משום שכר שבת ובהבלעה שרי. ועוד אי אפשר לומר כלל כשלא היה לישראל חלק מעולם הוא שאסר המ״א בשם התוס׳ משום שכר שבת, הרי התוס׳ כתבו בפירוש כל התנור של ישראל הוה ליה כמשכיר כו׳ ע״ש, אלא ודאי דלדעת המ״א די במקנה אח״כ (וכמ״ש בפנים).