О чём разрешено говорить в субботу

Орах Хаим · симан 306 · лист 3 из 13
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל מֻתָּר לְהַחְשִׁיךְ כְּדֵי לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ אוֹ פֵּרוֹת הַמֻּקְצִים אוֹ אֲפִלּוּ הַמְּחֻבָּרִים שֶׁהֵם חוּץ לַתְּחוּם, שֶׁשְּׁמִירַת הַמֻּקְצֶה וְהַמְּחֻבָּר הוּא דָבָר הַמֻּתָּר בְּשַׁבָּת. וְאִם כְּשֶׁהָלַךְ לְהַחְשִׁיךְ לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְשָׁמְרָם בִּלְבָד, וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לְתָלְשָׁם וְלַהֲבִיאָם לְבֵיתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
דאָסוּר לִקְנוֹת אוֹ לִמְכּוֹר וְכֵן לִשְׂכּוֹר אוֹ לְהַשְׂכִּיר בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתּוֹב, בֵּין שֶׁמּוֹכֵר אוֹ שֶׁמַּשְׂכִּיר בְּפֶה בִּלְבָד, בֵּין שֶׁמּוֹסֵר לוֹ הַיּוֹם אֶת הַחֵפֶץ.
(וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹצֵץ עִמּוֹ דְּמֵי הַמִּקָּח וְהַשְּׂכִירוּת, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם דָּמִים כְּלָל, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר לוֹ לְשׁוֹן מְכִירָה אוֹ שְׂכִירוּת. וַאֲפִלּוּ צָרִיךְ לִקַּח מַאֲכָלִים לְשַׁבָּת — לֹא יֹאמַר “מְכוֹר לִי”, אֶלָּא “תֵּן לִי”, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ג. וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי אָסוּר לִקְנוֹת בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקי״ז וְשכ״ה עַיֵּן שָׁם):
האֲמִירָה לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת הִיא שְׁבוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִים לוֹ אוֹ לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְלָאכָה לְמָחָר — אֵין בְּזֶה מִשּׁוּם שְׁבוּת, אֶלָּא שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם “מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ”, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין אִסּוּר זֶה לְאִסּוּר זֶה אֶלָּא לְעִנְיַן צָרְכֵי מִצְוָה, שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת — לֹא הִתִּירוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם.
אֲבָל כְּשֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁהוּא זְמַן הֶתֵּר אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר לוֹ בְּשַׁבָּת, וְאֵין בַּאֲמִירָה זוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת בְּדָבָר הָאָסוּר הַיּוֹם עֵסֶק זֶה — הִתִּירוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה. וְכֵן לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמַּזְמִין אֶת עַצְמוֹ בְּשַׁבָּת לְדָבָר הָאָסוּר הַיּוֹם — הַזְמָנָה זוֹ הִתִּירוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר “חֶפְצְךָ”, חֲפָצֶיךָ — אֲסוּרִים, חֶפְצֵי שָׁמַיִם — מֻתָּרִים: