О чём разрешено говорить в субботу

Орах Хаим · симан 306 · лист 11 из 13
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל חוֹלֶה שֶׁהִכְבִּיד עָלָיו חָלְיוֹ וְיָרֵא פֶּן יָמוּת וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁלְחוּ אַחַר קְרוֹבָיו — מֻתָּר אֲפִלּוּ לִשְׂכּוֹר נָכְרִי רָץ שֶׁיָּרוּץ אֲפִלּוּ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת בְּשַׁבָּת לְהָבִיא קְרוֹבָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁאַף שֶׁלֹּא הִתִּירוּ שְׂכִירוּת בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה — כַּאן הִתִּירוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו אִם לֹא יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ:
כגלְהַחֲלִיף מַשְׁכּוֹן לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ה:
כדהַלּוֹקֵחַ בַּיִת אוֹ שָׂדֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי — מֻתָּר לוֹ לוֹמַר לְנָכְרִי לִכְתּוֹב לוֹ שְׁטַר מְכִירָה בְּשַׁבָּת אִם הַנָּכְרִי הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ בְּשַׁבָּת, וּמַעֲלֵהוּ בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם לַחְתּוֹם לוֹ, שֶׁאֲמִירָה לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּמִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא גָזְרוּ, אַף עַל פִּי שֶׁגָּזְרוּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת:
כהמִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה — מֻתָּר שֶׁיַּכְרִיזוּ בְּשַׁבָּת שֶׁמִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בָּהּ יָבֹא וְיַגִּיד, וַאֲפִלּוּ הָאֲבֵדָה הִיא דָבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהֲשָׁבַת אֲבֵדָה מִצְוָה, וְלוֹמַר לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִמֶּנָּה שֶׁיְּשִׁיבֶנָּה — אֲמִירָה זוֹ מֵחֶפְצֵי שָׁמַיִם שֶׁמֻּתָּרִים בְּשַׁבָּת.
(וְנָהֲגוּ לְהַכְרִיז גַּם עַל אֲבֵדַת נָכְרִי מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהִתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם, וַהֲרֵי זֶה כְּעֵין מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ה):
כואִם מֻתָּר לְהַחֲרִים אוֹ לְנַדּוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ לְהַתִּיר הַנִּדּוּי וְהַחֵרֶם — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״א:
כזאָסוּר לְהַכְרִיז בְּשַׁבָּת עַל קַרְקַע הַנִּמְכֶּרֶת, שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת עָלֶיהָ יָבֹא וְיַגִּיד וְאִם לָאו יֹאבַד זְכוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּה שֶּׁאוֹמֵר “וְאִם לָאו יֹאבַד זְכוּתוֹ”, הוּא כְּדָן אֶת הַדִּין, וְאֵין דָּנִין בְּשַׁבָּת.
וְאַף אִם מַכְרִיז סְתָם “כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת יָבֹא וְיַגִּיד”, שֶׁאֵינוֹ כְּדָן אֶת הַדִּין, אַף שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה בְּעִיר שֶׁאִם לֹא יַגִּיד בָּטֵל זְכוּתוֹ — מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִשּׁוּם “וְדַבֵּר דָּבָר”.