О чём разрешено говорить в субботу

Орах Хаим · симан 306 · лист 8 из 13
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל אָסוּר לִשְׂכּוֹר הַמְלַמֵּד (בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ) לְהַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מָעוֹת (אָסוּר), שֶׁזֶּהוּ שְׁבוּת גָּמוּר, וְלֹא הִתִּירוּהוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה:
ידוְכֵן מֻתָּר לִפְסוֹק צְדָקָה לַעֲנִיִּים, שֶׁדִּבּוּר שֶׁל מִצְוָה הוּא. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְמַעֲרִיךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר “עֶרְכִּי עָלַי” אוֹ “עֶרֶךְ אִישׁ פְּלוֹנִי עָלַי” לְגָבוֹהַּ, שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם שְׁבוּת גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של״ט, לְפִי שֶׁכְּשֶׁנּוֹתֵן לְגָבוֹהַּ כְּפִי עֶרֶךְ שָׁנִים שֶׁל הַנֶּעֱרָךְ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה — הֲרֵי זֶה כְּקוֹנֶה אֶת הַנֶּעֱרָךְ עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתֵן עֶרְכּוֹ לְגָבוֹהַּ, וְדוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּפְסִיקַת צְדָקָה.
וְלֹא אָסְרוּ לְהַקְדִּישׁ שׁוּם חֵפֶץ לְגָבוֹהַּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּקְדִּישׁ חֵפֶץ יָדוּעַ — הֲרֵי הוּא מוֹצִיאוֹ בַּאֲמִירָה זוֹ מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת גָּבוֹהַּ, וְדוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, אֲבָל כְּשֶׁמְּחַיֵּב עַצְמוֹ שֶׁיִּתֵּן אֵיזֶה דָבָר לְגָבוֹהַּ — עֲדַיִן לֹא יָצָא שׁוּם דָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ עַל יְדֵי אֲמִירָה זוֹ.
וּלְפִי זֶה, אָסוּר לְהַקְדִּישׁ בְּשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת שׁוּם חֵפֶץ יָדוּעַ, כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה, אוֹ עֲטָרָה, אוֹ טַס לְסֵפֶר תּוֹרָה. וְלֹא נָהֲגוּ כֵּן.
וְיֵשׁ שֶׁלִּמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַקְדִּישׁ חֵפֶץ לְמִזְבֵּחַ אוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁאוֹתוֹ הַחֵפֶץ יוֹצֵא לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת גָּבוֹהַּ, שֶׁאֵין לוֹ עוֹד שׁוּם זְכוּת וְחֵלֶק בּוֹ, וְדוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר. אֲבָל כְּשֶׁמַּקְדִּישׁ חֵפֶץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת — יֵשׁ לוֹ חֵלֶק וּזְכוּת בּוֹ בְּתוֹךְ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בְּהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת לְמָכְרָם כְּשֶׁיִּצְטָרְכוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קנ״ג, וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר שֶׁיּוֹצֵא הַמִּקָּח לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּת מוֹכֵר לִרְשׁוּת לוֹקֵחַ.
וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לִזָּהֵר כְּשֶׁמַּקְדִּישׁ חֵפֶץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁבָּת, שֶׁיַּקְדִּישֶׁנּוּ בְּפִיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְאָז אַף עַל פִּי שֶׁבְּשַׁבָּת מְבִיאוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת — אֵינוֹ אֶלָּא מְפַרְסֵם הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁהִקְדִּישׁ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְזֶה מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל:
טויֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר לְקוֹרֵא בַּתּוֹרָה “מִי שֶׁבֵּרַךְ” וְהוּא נוֹדֵר לִצְדָקָה אוֹ לְחַזָּן — אָסוּר לוֹ לִפְסוֹק כַּמָּה יִתֵּן, אֶלָּא יֹאמַר לוֹ סְתָם “עֲשֵׂה לִי מִי שֶׁבֵּרַךְ”.
וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל בְּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁמֻּתָּר לִפְסוֹק צְדָקָה בְּשַׁבָּת.