Речь в субботу

Орах Хаим · симан 307 · лист 3 из 14
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
(וְהוּא שֶׁעֲשִׂיַּת מְלָאכָה זוֹ הִיא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַנָּכְרִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בַּחֲפָצִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַנָּכְרִי (אֵינוֹ) שְׂכִירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא רָגִיל לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּטוֹבַת הֲנָאָה, עַיֵּן סִמָּן רמ״ד וְרנ״ב):
טבְּמָקוֹם שֶׁיּוֹם הַשּׁוּק הוּא בְּשַׁבָּת — אָסוּר לִתֵּן מָעוֹת לְנָכְרִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁיִּקְנֶה לוֹ חֵפֶץ פְּלוֹנִי, אִם אוֹתוֹ חֵפֶץ אֵינוֹ מָצוּי לִקְנוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֶלָּא בְּיוֹם הַשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא רָגִיל בַּעֲיָרוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ לִקְנוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם הַשּׁוּק.
(אֲבָל בְּד׳ וְה׳ מֻתָּר לִתֵּן לוֹ מָעוֹת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ב).
וְאִם מָצוּי קְצָת לִקְנוֹת גַּם בִּשְׁאָר יָמִים — מֻתָּר לִתֵּן לוֹ מָעוֹת אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ קְנֵה בְּשַׁבָּת, וְגַם לֹא יֹאמַר לוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד וְיִצְטָרֵךְ הַנָּכְרִי לִקְנוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר לוֹ בְּפֵרוּשׁ לִקְנוֹת בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ״ב. וְכֵן הַדִּין לְעִנְיַן כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ בְּנוֹתֵן כֵּלִים לְנָכְרִי לִמְכּוֹר.
וְטוֹב שֶׁלֹּא לָדוּר כְּלָל בְּעִיר שֶׁיּוֹם הַשּׁוּק הוּא בְּשַׁבָּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחֱטָא. וְאִם הַשּׁוּק אֵינוֹ בִּשְׁכוּנַת הַיְּהוּדִים — אֵין לָחוּשׁ:
ימֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת “הֵילָךְ מָעוֹת בְּהַלְוָאָה וּקְנֵה בָּהֶם לְעַצְמְךָ חֵפֶץ פְּלוֹנִי לְמָחָר בְּיוֹם הַשּׁוּק, וַאֲנִי אֶחֱזוֹר וְאֶקָּחֶנּוּ מִמְּךָ אַחַר הַשַּׁבָּת בְּפֵרְעוֹן חוֹב מָעוֹת אֵלּוּ וְאֶתֵּן לְךָ רֶוַח”:
יאמִי שֶׁשָּׂכַר לוֹ נָכְרִי בְּקַבְּלָנוּת לְהוֹלִיךְ סְחוֹרָתוֹ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וּבָא הַנָּכְרִי וְלָקַח הַסְּחוֹרָה מִבֵּית יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּאן אִסּוּר אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ו — רָאוּי לְקָנְסוֹ בְּמָמוֹן לְפִי עָשְׁרוֹ, אוֹ בְּמַלְקוּת כְּפִי רְאוֹת עֵינֵי בֵּית דִּין אִם אֵין לוֹ מָמוֹן.
וְאִם טָעָה שֶׁסָּבַר שֶׁמֻּתָּר — אֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וְנֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג.
וְאִם לָקַח הַסְּחוֹרָה מִבֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְלִיג מִן הָעִיר בְּשַׁבָּת — מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם: