Прочие правила седера

Орах Хаим · симан 475 · лист 4 из 10
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
ייֵשׁ נוֹהֲגִין לְטַבֵּל בְּמֶלַח אֶת הַכְּזַיִת שֶׁל “הַמּוֹצִיא” וְשֶׁל “אֲכִילַת מַצָּה”. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין כֵּן, לְפִי שֶׁפַּת נְקִיָּה אֵין צָרִיךְ מֶלַח, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס״ז. וְאַף שֶׁבִּשְׁאָר יְמוֹת הַפֶּסַח מַטְבִּילִין הַמַּצָּה בְּמֶלַח אַף שֶׁהִיא נְקִיָּה, מִכָּל מָקוֹם בְּב׳ לֵילוֹת אֵלּוּ שֶׁל פֶּסַח — אֵין נוֹהֲגִין כֵּן, מִפְּנֵי חִבּוּב מַצָּה, לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַצָּה שֶׁאֵין עִמָּהּ תַּעֲרֹבֶת טַעַם אַחֵר כְּלָל. אֲבָל מֵעִקַּר הַדִּין אֵין לָחֹשׁ לָזֶה.
(אֲבָל לְטַבֵּל הַמַּצָּה בְּמַשְׁקִין — יֵשׁ לִמְנֹעַ מֵעִקַּר הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תס״א):
יאאַחַר שֶׁאָכַל הַכְּזַיִת שֶׁל אֲכִילַת מַצָּה — יִקַּח מִיָּד כְּזַיִת מָרוֹר וִישַׁקְּעֶנּוּ כֻּלּוֹ בַּחֲרֹסֶת, כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקַּפָּא (פֵּרוּשׁ מִין תּוֹלַעַת יֵשׁ בַּמָּרוֹר וְהוּא מֵת עַל יְדֵי הַחֲרֹסֶת) שֶׁבַּמָּרוֹר שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ. וְעַכְשָׁו אֵין נוֹהֲגִין לְשַׁקְּעוֹ כֻּלּוֹ, אֶלָּא בְּטִבּוּל מִקְצָתוֹ. וְיֵשׁ שֶׁמְּיַשְּׁבִין הַמִּנְהָג, לְפִי שֶׁקַּפָּא זֶה אֵינוֹ מָצוּי בֵּינֵינוּ, וְאֵין מַטְבִּילִין בַּחֲרֹסֶת אֶלָּא מִשּׁוּם מִצְוָה, שֶׁהוּא זֵכֶר לַטִּיט. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מְבָרְכִין עָלָיו, לְפִי שֶׁהוּא טָפֵל לַמָּרוֹר וְנִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּרוֹר:
יבוְאַחַר שֶׁטִּבְּלוֹ בַּחֲרֹסֶת — יְבָרֵךְ “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר”, וְלֹא יְבָרֵךְ קֹדֶם הַטִּבּוּל, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִתְכֹּף הַבְּרָכָה לַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, דְּהַיְנוּ הָאֲכִילָה בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. וּכְשֶׁהוּא מְטַבְּלוֹ בַּחֲרֹסֶת — יִזָּהֵר לְהוֹצִיאוֹ מִיָּד, וְלֹא יַשְׁהֶנּוּ בְּתוֹכוֹ, שֶׁמָּא יִתְבַּטֵּל טַעַם מְרִירָתוֹ עַל יְדֵי הַקִּיּוּהָא שֶׁבַּחֲרֹסֶת. וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ לְנַעֵר הַחֲרֹסֶת מֵעָלָיו מִיָּד לְאַחַר הַטִּבּוּל:
יגאַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהָסֵב בַּאֲכִילַת מָרוֹר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע״ב, מִכָּל מָקוֹם אִם רָצָה לְהָסֵב רַשַּׁאי:
ידאַף עַל פִּי שֶׁבַּמַּצָּה צָרִיךְ לִבְלֹעַ כָּל הַכְּזַיִת בְּבַת אַחַת לְכַתְּחִלָּה, מִכָּל מָקוֹם בַּמָּרוֹר אִם קָשֶׁה עָלָיו לִבְלֹעַ כְּזַיִת בְּבַת אַחַת — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין צָרִיךְ לִבְלֹעַ כָּל הַכְּזַיִת בְּבַת אַחַת, אֶלָּא יָכוֹל לְבָלְעוֹ מְעַט מְעַט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס:
טומִצְוַת מָרוֹר מִן הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַפֶּסַח נֶאֱכָל, שֶׁנֶּאֱמַר “עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ”, אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.