נח ותיבה

נח · лист 3 из 4
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יתָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו, מַאי בְּדוֹרוֹתָיו, אִלֵין אִינּוּן דְּנָפְקוּ מִנֵּיהּ, הוּא אַשְׁלִים לְכֻלְהוּ, וְהוּא הֲוָה שְׁלִים מִכֻּלְהוּ, תָּמִים הָיָה, דְּאִתְיְילִיד מָהוּל, דִּכְתִיב הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְהיֵה תָמִים. בְּדוֹרוֹתָיו, וְלא בְּדָרִין דְּעָלְמָא, דְּהָא מִנֵּיהּ נָפְקוּ תולדות בעלמא.
תָּמִים הָיָה וכו׳: שואל בהכתוב, תמים היה בדורותיו מהו בְּדוֹרוֹתָיו. ואומר, שהם הדורות היוצאים ממנו, שהוא משלימם כולם בצדקתו, וגם הוא עצמו נשלם מכולם. כלומר שב׳ משמעות הן בהכתוב תמים היה בדורותיו, א) שתמימותו השלימה כל הדורות היוצאים ממנו. ב) שהוא נעשה תמים בזכות כל הדורות היוצאים ממנו. פירוש אחר. תָּמִים הָיָה, פירושו, שנולד מהול, כמו שכתוב התהלך לפני והיה תמים, שהכונה היא שם על המילה. בְּדוֹרוֹתָיו, שמשמע, ולא בדורות העולם, הוא משום שממנו יצאו. כלומר, אע״פ שכונת הכתוב הוא, שהוא תמים בכל דורות העולם, מ״מ אומר בְּדוֹרוֹתָיו, כי כל דורות העולם דורותיו הם, כי ממנו יוצאים.
יאת״ח, נֹחַ אִתְחַזֵּי מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא, לְמֶהֱוֵי בְּתֵיבָה בְּחִבּוּרָא חַד, וּלְמֵיעַל בָּהּ. וְעַד לָא אִתְחַבְּרוּ כְּחֲדָא, לָא הֲוָה עָלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, לְבָתַר מַה כְּתִיב וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָּל הָאָרֶץ, מַהוּ נָפְצָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, דְּמִתַּמָּן אִשְׁתְּכַח פִּרוּדָא, וְאִתְבַּדָּרוּ תּוֹלְדוֹת לְכָל סִטְרִין.
ת״ח נֹחַ וכו׳: בוא וראה, ראוי היה נח מיום שנברא העולם, להיות בחיבור אחד עם התבה ולכנס בה. וכל עוד שלא נתחברו כאחד, לא היה העולם על היכנו כראוי. אחר זה מה כתוב, וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה הָאָרֶץ. מהו נפצה, הוא כמו שאתה אומר ומשם יפרד, דהיינו בדומה לתבה עלאה שה״ס הגן, כי משם והלאה נמצא הפירוד, ונפוצו התולדות לכל הרוחות. דהיינו אחר שיצאו ונתקנו בהתבה, יכולים להמצא בעולם הפירוד ולא ימחו כמו דור המבול.
יבוְכֹלָּא חַד, כְּדוּגְמָא חָדָא בְּגִינֵי כָךְ, אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ, אֵלֶּה וַדַּאי, דְּהָא יְסוֹדָא דְעָלְמָא אִיהוּ, דְּעָבִיד תּוֹלְדוֹת, לְקָיְימָא בְּאַרְעָא. אֲתָא ר׳ אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ, אָמַר אַרְיָא בְּחֵילֵיהּ טִינָרָא נָקִיב וְתָבַר. כָּךְ הוּא וַדַּאי. ות״ח, מִשִּׁיעוּרָא דְּתֵיבוּתָא, אוּף נָמֵי הָכִי הוּא.
וְכֹלָּא חַד וכו׳: והכל אחד בדמיון אחד. כלומר, שהענפים למטה דומים לשרשיהם שמלמעלה, ומשום זה, אוה״כ, אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ, אל״ה ודאי, הם תולדות ופסל את הראשונים, שלא נתקיימו בעולם (כנ״ל באות ד׳) כי יסוד העולם, שהוא נח, הוא העושה פירות להתקיים בעולם.
אֲתָא ר׳ אַבָּא וכו׳: בא רבי אבא ונשקו לרבי אלעזר. אמר האריה בכחו. נקב ושבר את האבן, כלומר שהיה סתום וקשה לו פירוש הכתובים הללו כמו אבן קשה. ורבי אלעזר הסיר הקושיות מהם. כן הוא ודאי, שכל הנאמר בנח ותבה למטה רומז על שרשיהם שלמעלה באצילות, ובוא וראה אף מהשיעור של התבה שגם כן הוא כך. דהיינו שרומז על שיעור בנין המוחין שבהתבה של מעלה, שהיא מלכות, הנבנית על ידי יסוד דז״א, כי ג׳ שיעורים נאמרים בה, ארך ורוחב וקומה, שהם חב״ד. הארך, ה״ס חכמה, אבל היא נמשך מבינה שנעשית לחכמה, שספירותיה בסוד מאות וע״כ הג״ר שמקבלת התבה ה״ס שלש מאות אמה ארך התבה, דהיינו כח״ב שכל אחת מאה, הרחב, ה״ס בינה מבחינת החסדים שבה, והם מאירים בכל ה׳ ספירותיה כח״ב תו״מ, ומתוך שחסדים הם, נבחנת כל ספירה רק לעשרה, וה״ס חמשים אמה רחבה. הקומה, ה״ס דעת, שהיא התכללות חכמה וחסדים יחדיו, כדוגמת הקומה המדומית שהיא התכללות וגידול של הארך ורחב יחדיו, ונמשכת אל התבה מן הז״א שספירותיו בסוד עשיריות, ומאירה בג״ר שלה כח״ב, כמו הארך, וע״כ אומה״כ, ושלשים אמה קומתה. הרי ששיעורי בנין התבה על ידי נח, הם כשיעורי בנין המלכות על ידי יסוד דז״א.