ענין הצמצום

קל״ח פתחי חכמה · лист 20 из 21
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
הבדלה הג׳, ששורש הטוב הוא שורש קדום, שלא הוצרך לימצא מחדש, ושורש הס״א הוא מחודש מן הא״ס ב״ה, והוא סוד החסרון שנתחדש מאחר הצמצום.
ודבר זה מתרץ קושי גדול המתראה לכאורה. כי לפי הנראה היה לרע שני מקומות, ולטוב רק מקום אחד. פירוש - בשלמא אם היינו מפרשים “גם את זה לעומת זה” - על הטוב ורע שבספירות עצמן, דהיינו על הנשאר מהשלמות והחסר כנ״ל - ניחא, ואז נקרא לס״א תולדות הרע, כמו שקוראים לקדושה תולדות הטוב. אך אינו כן, כי הרי אנו אומרים שהקדושה כולה עם הס״א כולה - הם זה לעומת זה.
ויש טעם גדול לומר כך, כי הרי מלבד אומות העולם ומלאכי חבלה, יש עוד ענין אחר, שהם עשר ספירות דקליפה, כמפורש בזוהר בכמה מקומות, והנה כנגד ישראל ומלאכי השרת יכולים לשים אומות העולם ומלאכי חבלו, שיהיו כנגד השלמות והחסרון, אך עשר ספירות דקליפה כנגד מי?
אלא תשובת הקושי הזה הוא, מה שהקדמתי לך הבדלה ג׳ שיש בין הקדושה לס״א, שהקדושה אין צורך לחדש לה שורש, אך הס״א הוצרך לעשות לה שורש גם כן, שאין לה. ועל כן כל החסרונות שבספירות אינם אלא שורש הס״א שמתילד מחדש, אבל ההתפשטות היא הס״א עצמה. אם כן יש לנו בכאן שני שרשים ושתי התפשטויות - השורש הקדום ב״ה האדון היחיד שאין זולתו כלל ועיקר, א״ס ב״ה, והתפשטות שלו, שהם הספירות. ובהתפשטות הזה חידש הרצון העליון שורש אחד, שיהיה שורש להתפשטות אחר, שהוא הס״א עם כל עניניה.
נמצא שאין להעריך הספירות עם חסרונותיהם, שזה ענף וזה שורש, אלא התפשטות עם התפשטות, דהיינו התפשטות הקדושה, שהוא התפשטות השורש הקדום, והתפשטות הס״א שהוא התפשטות מה שרצה וחידש הרצון העליון לגלות שלמותו, בתקן אותו, כאמור למעלה. וז״ס ישראל שהם בכורים באמת, כי הלא הקדושה מקדמת תמיד לס״א.
ותראה איך יוצאת הס״א. בתחלה נשאר אור אחד של קדושה, וזהו ההתפשטות מן השורש הקדום. אך לפי שבאור הזה יש איזה חסרון, הנה זה החסרון שורש לס״א. אך אין החסרון הזה הענף שיוכל להקביל האור ההוא שבקדושה, אלא הוא שורש אחד, שאחר כך יוציא הס״א, ענף מקביל לענף, שהשורש ההוא נולד ממנו.
וז״ס מה שתמצא אחר כך שהקליפות דאצילות עומדים כנגד ק״ק דבריאה, כי אי אפשר לענף של הס״א להיות כנגד הענף של הקדושה. כי לא די הענף, אלא אפילו השורש עצמו אינו יכול להמצא אלא אחר שכבר נמצא הענף של הקדושה, והיה חסר. אז מן החסרון שבו נולד השורש של הס״א. ומן השורש יצא אחר כך הענף. וזהו:
דהיינו שיתפשט ענין הספירות, שבכאן נקרא לכל הספירות צד אחד, ולכל הסטרא אחרא צד אחר, מן הטעם שזכרנו. כי הדין ושורש הרע שזכרנו בספירות - הכל נקרא התפשטות אחד מן השורש הקדום, לפי ענין הצמצום שרצה. וכל מה שנוכל להבחין, הוא, שהדין שבספירות יהיה השורש המתחדש לרע, לפי ענין כח החסרונות שנגלה בצמצום.
והיינו כי בהתחבר ביחד מה שנשאר מן השלמות ומה שנתחדש בצמצום, שהוא כח החסרונות - נעשו הספירות. אך הכח הזה עצמו יצא בדרך רצון מן הא״ס ב״ה. כל מה שנוכל להבחין יהיה - שבספירות יש בהם מה שיש מצד המציאות הקדום שכולו טוב, ומה שיש מצד ענין המחודש בכח רצון שלו, שהוא שורש הרע, אך הכל התפשטות אחד.
אחר כך ענין זה המחודש נעשה שורש לס״א, ואז יוצאת הס״א עצמה, מקבלת להתפשטות הספירות. ובשתי התפשטויות האלה נאמר, “גם את זה לעומת זה עשה האלקים”, אך תמיד עם ההבדלות שזכרנו, ועם מה שהתחלתה תמיד שפל מסוף של הקדושה. וזהו, “ויבדל אלקים בין האור ובין החשך”.
אך השורש שלה עם השורש הטוב - אסור כמעט אפילו לשאול אם יש ערך ביניהם ח״ו, כי השורש הטוב הוא האדון היחיד הקדמון הנצחי ב״ה וב״ש לעולמי עולמים, ושורש הס״א הרעה הוא רק ענין אחד מחודש, שכל מציאותו תלוי רק לפי שרצה בזה הרצון העליון. ואם לא רצה - לא היה נמצא. ואם לא היה רוצה - לא היה מתקיים. וכשלא ירצה עוד בו - לא ימצא עוד כלל, אלא “בלע המות לנצח ומחה ה׳ אלקים דמעה מעל כל פנים”:
ענין הספירות בכל מדרגותיהם, ר״ל התפשטות הטוב בכל מה שהוא מוכן לצורך התחתונים - להיטיב להם לפי עניניהם ומצביהם, לפי הצריך להם לקיומם, ולפי התלוי בעבודתם:
וכל תולדותיהם, היינו הבריות הנפרדות, כי כל מה שהוא רק שיעורי הרצון העליון - הוא הספירות. ומה שנברא אחר כך - בריאה נפרדת מהם, או תולדה מהם, והיינו הנשמות והמלאכים וכל בריות העולם: הכל לצד ההטבה, ר״ל שכל זה נקרא המשך אחד, לפי שאם קטן אם גדול - הכל הוא מציאות בריאה מתוקנת, כל חלק ממנה לפי ענינו. מה שאין כן מציאות ס״א, שהיא כולה מציאות קלקול והפסד, על כן נקראת ס״א, וכדלקמן:
ושיברא בריאה אחת, היינו שאין הס״א כמו הספירות ח״ו. שהספירות הם שיעורי הרצון העליון. נמצא שהם אלקות עצמו. מה שאין כן הס״א, שהיא מציאות נברא שהוציא הרצון העליון, כמו שהמציא כל שאר הבריות יש מאין:
שיהיה בענינה כל קלקולי הטוב, פירוש - זהו מה שכתוב, “גם את זה לעומת זה עשה האלקים”. כי הכוונה היתה זאת - לעשות הטוב, וכל מה שיוכל להיות הפכו, והיינו כל מיני קלקולים. ולכן יש כל כך מדרגות בס״א, כי כל כך קלקולים אפשר להמצא כשיש מציאות של קלקול בעולם.
והיא הנקראת ס״א, זהו שם המציאות ההפכי הזה. ואמנם נקרא צד אחר - להיות ממש ענינו היפך מכל התפשטות הראשונה שזכרנו. והרי נעשית הבריאה על שתי הכוונות - אחת למציאות, ואחת להפסד, ונקרא להם שני צדדים: