Омовение рук перед трапезой

Орах Хаим · симан 158 · лист 5 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה. וְלָכֵן יֵשׁ לְהָקֵל גַּם בָּזֶה עַל יְדֵי כַּף אוֹ סַכִּין:
חוְכָל זֶה בְּמִרְקַחַת שֶׁהַדְּבַשׁ נִכָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, אֲבָל אִם אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּלָל בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת אֹכֶל, כְּגוֹן שֶׁנִּמְחָה הָאֹכֶל הַמְרֻקָּח לְגַמְרֵי וְנַעֲשָׂה גּוּף אֶחָד מַמָּשׁ עִם הַדְּבַשׁ, בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בְּמִרְקַחַת זוֹ דְּבַשׁ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ נִכָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּלִי תַּעֲרֹבֶת אֹכֶל הַנִּמּוֹחַ — נִתְבַּטֵּל הַדְּבַשׁ מִתּוֹרַת מַשְׁקֶה לְגַמְרֵי וְנַעֲשָׂה אֹכֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, מֵאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה גּוּף אֶחָד מַמָּשׁ עִם הָאֹכֶל הָעוֹמֵד לַאֲכִילָה וְרָאוּי לַאֲכִילָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהַמִּרְקַחַת עָבָה קְצָת, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְגָמְעָהּ וְלִבְלֹעַ בְּבַת אַחַת בְּלִי הִפּוּךְ בַּלָּשׁוֹן כְּלָל, שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ שְׁתִיָּה הִיא, אֶלָּא דַּרְכָּהּ לְהָפְכָהּ מְעַט בַּלָּשׁוֹן עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְבֵית הַבְּלִיעָה, שֶׁזּוֹ הִיא דֶּרֶךְ אֲכִילָה, כְּגוֹן תַּפּוּחִים וְגֻדְגְּדָנִיּוֹת (שֶׁקּוֹרִין פלומי״ן וקרשי״ן בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז) מְרֻסָּקִים וּמְרֻקָּחִים הֵיטֵב בִּדְבַשׁ וְנַעֲשׂוּ חֲתִיכוֹת עָבוֹת.
(וְאִם הִיא רַכָּה כָּל כָּךְ שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְגָמְעָהּ וְלִבְלֹעַ בְּלִי הִפּוּךְ בַּלָּשׁוֹן — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִשְׁתִיָּה אֲפִלּוּ שׁוֹתֶה בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
אַךְ אִם מְטַבֵּל בָּהּ אֵיזֶה אֹכֶל — צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם כִּמְטַבֵּל בְּמַשְׁקֶה גָּמוּר, מֵאַחַר שֶׁהִיא רַכָּה כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֹכֶל הַמָּחוּי נִכָּר בָּהּ. וְהוּא שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָרֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר):
טכָּל מַשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרַשׁ לְגַמְרֵי, אִם חוֹזֵר וְנִמּוֹחַ — חוֹזֵר לִהְיוֹת תּוֹרַת מַשְׁקֶה עָלָיו עַל הַנִּמּוֹחַ. וְלָכֵן עִסָּה הַמְטֻגֶּנֶת בְּחֶמְאָה — צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו תְּחִלָּה, שֶׁהַחֶמְאָה הִיא חָלָב שֶׁקָּרוּשׁ וְחָזַר וְנִמּוֹחַ. אֲבָל הַמְטֻגֶּנֶת בְּשֻׁמָּן — אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, שֶׁהַשֻּׁמָּן אֵינוֹ מִז׳ מַשְׁקִין. וְכֵן מִרְקַחַת בִּדְבַשׁ תְּמָרִים אוֹ דְּבַשׁ הַקָּנִים (שֶׁקּוֹרִין צוקר).