Омовение рук перед трапезой

Орах Хаим · симан 158 · лист 7 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יְבָרֵךְ אִם לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁנְּטִילַת יָדַיִם אֵינָהּ צְרִיכָה כַּוָּנָה, וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, כִּי שֶׁמָּא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה הָרִאשׁוֹנָה, וְעַל נְטִילָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן כְּלָל לִנְטִילָה. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְנִדָּה שֶׁנָּפְלָה לַמַּיִם וְנִטְהֲרָה מִטֻּמְאָתָהּ, שֶׁאֵינָהּ מְבָרֶכֶת עַל טְבִילָה זוֹ בַּעֲלִיָּתָהּ:
ידמִי שֶׁהוּא בַּמִּדְבָּר אוֹ בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְאֵין לוֹ מַיִם וּמְפַחֵד לַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם — פָּטוּר מִנְּטִילַת יָדַיִם (וְאֵין צָרִיךְ לִמְנֹעַ מִלֶּאֱכֹל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּן בְּתַעֲנִיתוֹ עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ מַיִם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶאֱכֹל דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים נְטִילַת יָדַיִם, לְפִי שֶׁבִּמְקוֹם סַכָּנָה לֹא גָּזְרוּ כְּלָל עַל נְטִילַת יָדַיִם]. וְכֵן כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאִים בַּמַּחֲנֶה לְמִלְחָמָה — הָיוּ פְּטוּרִים מִנְּטִילַת יָדַיִם):
טוצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בִּנְטִילַת יָדַיִם, שֶׁכָּל הַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם — חַיָּב נִדּוּי, וּבָא לִידֵי עֲנִיּוּת, וְנֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ הַנּוֹטֵל יָדָיו בִּרְבִיעִית מְצֻמְצָם מְבִיאוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת, אֶלָּא יוֹסִיף לִטֹּל יָדָיו בְּשֶׁפַע. וְכָל הַנּוֹטֵל מְלֹא חָפְנָיו מַיִם — נוֹתְנִים לוֹ מְלֹא חָפְנָיו טוֹבָה וּבְרָכָה. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יְכַוֵּן לְכָךְ כְּדֵי לְהִתְעַשֵּׁר, שֶׁנִּמְצָא עוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא יַעֲשֶׂה לִכְבוֹד קוֹנוֹ:
טזאַף עַל פִּי שֶׁהַנְּטִילָה הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — מְבָרְכִין עָלֶיהָ “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם”. וְהֵיכָן צִוָּנוּ? שֶׁנֶּאֱמַר “לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל”. וּלְפִיכָךְ, כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים לְדִבְרֵי חֲכָמִים — אָנוּ מְקַיְּמִים מִצְוַת ה׳ שֶׁצִּוָּנוּ לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ טַעַם כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עַל מִצְוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם.
וּמִן הַדִּין הָיָה רָאוּי לְבָרֵךְ קֹדֶם הַנְּטִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן, אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, כְּגוֹן הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא, לְכָךְ מְבָרְכִין לְעוֹלָם אַחַר הַנְּטִילָה, שֶׁלֹּא לְחַלֵּק בֵּין נְטִילָה לִנְטִילָה. וְעוֹד, שֶׁגַּם הַנִּגּוּב הוּא מִן הַמִּצְוָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים אֵין צָרִיךְ נִגּוּב — לֹא רָצוּ לְחַלֵּק בֵּין נְטִילָה לִנְטִילָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו בְּב׳ שְׁטִיפוֹת — רָאוּי לוֹ לְבָרֵךְ אַחַר שְׁטִיפָה הָרִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים, שֶׁכְּבָר יָדָיו הֵן נְקִיּוֹת וּרְאוּיוֹת לִבְרָכָה אַף אִם הָיָה בְּבֵית הַכִּסֵּא.