Хамец нееврея на хранении у еврея

Орах Хаим · симан 440 · лист 1 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
דִּין חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי שֶׁהֻפְקַד אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וּבוֹ י״ז סְעִיפִים
אכָּתוּב בַּתּוֹרָה “לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ”, יָכוֹל אִם טָמַן אוֹתוֹ בְּבוֹר עַד שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, אוֹ שֶׁהִפְקִיד אוֹתוֹ בְּיַד נָכְרִי, לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ נִרְאֶה לוֹ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, תַּלְמוּד לוֹמַר “שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם”, אֲפִלּוּ הִטְמִינוֹ אוֹ הִפְקִידוֹ בֵּין בְּיַד נָכְרִי בֵּין בְּיַד יִשְׂרָאֵל. אֲפִלּוּ אִם הַנִּפְקָד קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת שֶׁאִם יִגָּנֵב אוֹ יֹאבַד מִמֶּנּוּ יִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי חֲמֵצוֹ, וְנִמְצָא שֶׁהַנִּפְקָד עוֹבֵר עָלָיו בְּ“בַל יֵרָאֶה” כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אַף עַל פִּי כֵן עוֹבֵר עָלָיו גַּם הַמַּפְקִיד בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא”, כֵּיוָן שֶׁגּוּף הֶחָמֵץ הוּא שֶׁלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר “לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם”, וְחָמֵץ זֶה אֵינוֹ בְּבֵיתוֹ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהַנִּפְקָד קִבֵּל הַפִּקָּדוֹן מִדַּעְתּוֹ וְנוֹתֵן לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, הֲרֵי הִשְׁאִיל לְהַמַּפְקִיד אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהֶחָמֵץ מֻנָּח עָלָיו, וַהֲרֵי מָקוֹם זֶה קָנוּי לְהַמַּפְקִיד, לְפִיכָךְ עוֹבֵר הוּא עַל הֶחָמֵץ הַמֻּנָּח שָׁם כְּאִלּוּ הָיָה מֻנָּח בְּבֵיתוֹ שֶׁהוּא דָּר בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה “לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ”, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא גְּבוּלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בֵּיתוֹ שֶׁהוּא דָּר בּוֹ.
אֲבָל מִי שֶׁהִטְמִין חֲמֵצוֹ בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹא שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הִשְׁאִיל לוֹ חֲבֵרוֹ מָקוֹם בַּחֲצֵרוֹ לְהַנִּיחַ שָׁם חֲמֵצוֹ — אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִן הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מֻנָּח לֹא בְּבֵיתוֹ וְלֹא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הֶחָמֵץ.
וּמִכָּל מָקוֹם,ב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָּב לְבַעֲרוֹ אוֹ לְמָכְרוֹ לְאֵינוֹ יְהוּדִי בְּעֶרֶב פֶּסַח קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית, כֵּיוָן שֶׁגּוּף הֶחָמֵץ הוּא שֶׁלּוֹ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם לֹא מְכָרוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית — חַיָּב לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, וְכָל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁאֵינוֹ מְבַעֲרוֹ הוּא עוֹבֵר עָלָיו בְּ“בַל יִמָּצֵא” מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם עָבַר עָלָיו הַפֶּסַח וְלֹא בִּעֲרוֹ — הֲרֵי חָמֵץ זֶה אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדִין חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח בְּבֵית יִשְׂרָאֵל:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
שלא מדעתו כו׳. זהו פשוט וברור לדעת הרא״ש, וכסף משנה ריש פרק ד׳, שכתבו הטעם משום דהוה כמונח בביתו כיון שהשאיל לו כו׳. ואף שהט״ז חולק על זה, ולפי שיטתו עובר בכל גווני. מ״מ אנן לא קיי״ל כשיטתו, שהרי לשיטתו כל שגוף החמץ אינו שלו אינו עובר עליו אלא א״כ הוא בביתו ממש, דלית ליה סברת הרא״ש הנ״ל, כמבואר בדבריו, ולפי זה לא הוה לן למיסר כשחזר הישראל והפקיד ביד נכרי את החמץ המופקד אצלו מנכרי כיון שגוף החמץ אינו שלו, ור׳ ישעיה אחרון ז״ל ורמ״א ושאר כל האחרונים הסכימו לאסור. ואין לומר דמדרבנן אסור, דמנא לן לחדש מדעתינו גזירה שלא נמצאת בתלמוד. דההיא דפרק כל שעה, דאייתי מינה הר״ן ז״ל למיסר מדרבנן לפי שיטתו, מיירי כשגוף החמץ של ישראל, דלשיטת הט״ז איכא בהא איסורא דאורייתא (וכן הוא לפי שיטת הרא״ש). וכן מוכח דעת הב״י בשם הסמ״ג והג״מ והרבינו ירוחם וטור ושו״ע סי׳ תל״ד שכתבו לומר דאיכא ברשותי, כדי לכלול החמץ שיש לו במקומות אחרים, ולהט״ז אף ברשותי לא היה לנו לומר כדי לכלול החמץ שברשות אחרים, אלא ודאי שמה שעובר על חמצו שברשות אחרים היינו משום דהשאילו לו כו׳ כמ״ש הרא״ש והכ״מ, וא״כ הוא נכלל במה שאמר ברשותי כמ״ש הפר״ח בסוף סימן זה ע״ש:
ומ״מ מדברי סופרים כו׳. כך כתב הר״ן לפי שיטתו, וכן הסכים הפרי חדש, וכן תראה שהסכים המ״א בסוף סי׳ תמ״ז. וכן מוכרח דעת כל האחרונים בסי׳ תמ״א סעיף א׳, דאף שהגיע זמנו קודם הפסח אם לא אמר לו מעכשיו אסור בהנאה לאחר הפסח, אף שהוא גזל ביד הנכרי, דאסמכתא לא קניא בדינינו ובדיניהם קניא, וא״כ אין הנכרי מתכוין להקנות מקום להישראל. וכן מוכח בהדיא במשנה פרק ט׳ בבבא קמא דחמץ של גזל אסור בהנאה לאחר הפסח. ולמאן דאמר בירושלמי (עי׳ בחק יעקב) דחמץ של א״י שהאחריות על הישראל מותר בהנאה, ע״כ צ״ל דהא דחמץ הגזול אסור היינו משום דהנגזל עבר עליו, אף שהיה אנוס, וכמ״ש בעל חק יעקב בספרו תורת השלמים סימן ו׳, והגזלן לא השאיל מקום להנגזל, אלא ע״כ צריך לומר דהיינו מדרבנן כמ״ש הר״ן: