Хамец нееврея на хранении у еврея

Орах Хаим · симан 440 · лист 7 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַנָּכְרִי הַנִּפְקָד הַשֵּׁנִי לֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת הֶחָמֵץ כְּדֶרֶךְ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַיִּשְׂרָאֵל, אֲבָל אִם כָּל הָאַחֲרָיוּת שֶׁהָיָה עַל הַיִּשְׂרָאֵל קִבֵּל עָלָיו גַּם כֵּן הַנָּכְרִי הַנִּפְקָד הַשֵּׁנִי — אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ.
אַף עַל פִּי שֶׁחָמֵץ שֶׁהוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ הַמֻּפְקָד אֵצֶל נָכְרִי אַף שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַנָּכְרִי אַחֲרָיוּת אֵין מוֹעִיל כְּלוּם לִפְטֹר אֶת הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו בְּ“בַל יֵרָאֶה” כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם חָמֵץ זֶה שֶׁהוּא שֶׁל נָכְרִי אֶלָּא שֶׁאַחֲרָיוּתוֹ הוּא עַל הַיִּשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי כֵן נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ הָיָה שֶׁלּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנָּכְרִי אַחֵר קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת שֶׁהָיָה עַל הַיִּשְׂרָאֵל — אֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּחָמֵץ זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ כְּלָל אַף אִם הַיִּשְׂרָאֵל לֹא יִחֵד זָוִית מְיֻחֶדֶת לַנָּכְרִי הַמַּפְקִיד:
יגוְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל כָּל זֶה וְאוֹמְרִים דְּכָל שֶׁאַחֲרָיוּת הֶחָמֵץ הוּא עַל הַיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ לֹא קִבֵּל עָלָיו אֶלָּא אַחֲרָיוּת שֶׁל גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה הַבָּאִים מֵחֲמַת פְּשִׁיעוּתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת שֶׁל גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה הַבָּאִים בְּאֹנֶס, וְכֵן אֲפִלּוּ אִם לֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת כְּלָל בֵּין מֵחֲמַת פְּשִׁיעָה בֵּין מֵחֲמַת אֹנֶס אֶלָּאו לִשְׁמֹר בְּחִנָּם, וְנִמְצָא שֶׁהַנָּכְרִי הוּא אַלָּם וְיִפָּרַע מִמֶּנּוּ אִם יִגָּנֵב וְיֹאבַד מִמֶּנּוּ מֵחֲמַתז פְּשִׁיעוּתוֹ בִּשְׁמִירָתוֹ — הֲרֵי חָמֵץ זֶה הוּא כְּשֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, וְחַיָּב לְבַעֲרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח מִן הַתּוֹרָה.
וְכֵן אֲפִלּוּ אִם הִשְׂכִּיר לַנָּכְרִי חֶדֶרח מְיֻחָד בְּבֵיתוֹ שֶׁיַּנִּיחַ שָׁם חֲמֵצוֹ, שֶׁאֵינוֹ נִפְטָר מֵחִיּוּבוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, (אֶלָּא) שֶׁאֵין הֶחָמֵץ מָסוּר בְּיַד הַיִּשְׂרָאֵל לְטַלְטְלוֹ וּלְפַנּוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה:
ידוְכֵן אֲפִלּוּט אִם נָטַל הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הַפִּקָּדוֹן וְהוֹלִיכוֹ לְבֵית נָכְרִי אַחֵר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ וְקִבֵּל עָלָיו הַנָּכְרִי הַשֵּׁנִי כָּל הָאַחֲרָיוּת שֶׁהָיָה עַל הַיִּשְׂרָאֵל — אַף עַל פִּי כֵן חַיָּב לְבַעֵר, דְּכֵיוָן שֶׁאִם יִגָּנֵב אוֹ יֹאבַד מֵהַנָּכְרִי הַשֵּׁנִי הֲרֵי נָכְרִי הַמַּפְקִיד חוֹזֵר עַל הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ חֲמֵצוֹ, וְאֵין לוֹ כְּלוּם עַל הַנָּכְרִי הַשֵּׁנִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְקִיד בְּיָדוֹ מְאוּמָה, לְפִיכָךְ נֶחְשָׁב חָמֵץ זֶה לְהַיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ הָיָה שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, שֶׁהוּא חַיָּב לְבַעֲרוֹ אַף אִם הוּא מֻפְקָד בְּיַד נָכְרִי וְקִבֵּל עָלָיו הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ אַחֲרָיוּת שֶׁל גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה בְּאֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
לשמור בחנם כו׳. הנה החק יעקב כתב להקל בזה, משום דאין לנכרי דין שומרים, והעתקתי דבריו לענין שומר שכר, דיש נפקא מינה בדיעבד, אבל בשומר חנם כיון דאין להחמיר אלא לכתחלה, כמו שכתב האלי׳ זוטא והחק יעקב, ודאי דלכתחילה יש לחוש באיסור תורה לדעת הש״ך בחו״מ סי׳ ש״א שפסק כהאומרים דשומר חנם חייב בפשיעה אף בשל נכרי. אף שזהו דעת הרמב״ם שם, והרמב״ם מיקל כאן בשומר חנם, אין זה כלום באיסורי תורה, כמבואר בכללי ההוראה:
פשיעותו בשמירתו כו׳. כן מוכח בהדיא ברא״ש, שכתב ובה״ג כתב דאפילו שומר חנם נמי, ומגנב ומיתבר בפשיעה קאמר, והרמב״ם כתב שאם הנכרי אלם כו׳ עכ״ל.
וטעמו של הרמב״ם הוא משום דמפרש בעיתו לשלומי על ידי כפיה, כמבואר במגיד משנה ע״ש, דאל״כ הוה ליה למימר נראה לי, כדרכו, ועיין בפרי חדש:
מיוחד כו׳. כן הוא דעת הרמב״ם, דאפי׳ באלם לא מהני יחוד, דאל״כ למה השמיט דין יחוד, שהרי מזה הוכיחו המגיד משנה והב״י דהרמב״ם פליג על ר״ת וסיעתו. וכן מוכח בש״ע שהשמיט לגמרי דין יחוד, דלא קיי״ל כר״ת, כמ״ש המ״א בסק״א. ועיין בחק יעקב דאנן לא קיי״ל הכי לענין דיעבד, אבל לכתחילה יש להחמיר דלא מהני יחוד אפי׳ בשומר חנם, כדעת רש״י וכמשמעות הש״ע:
וכן אפילו כו׳. כ״כ החק יעקב, דלא כמ״א, וכ״כ הפרי חדש שיש להסתפק בזה, ולכן כתבתי להחמיר לכתחילה ולהקל בדיעבד, כמו שכתבו האחרונים גבי ייחד לו בית, שהוא מחלוקת בין רש״י ורי״ף ורמב״ם ובין ר״ת ורא״ש ור׳ זרחיה הלוי ורמב״ן, וכך כתב האלי׳ זוטא וחק יעקב גבי שומר חנם, שהוא מחלוקת בין רש״י ובה״ג ורא״ש ובין רמב״ם ור״י, וכן יש לפסוק באלם, שהט״ז פסק כהמקילין והחק יעקב פסק כהמחמירין: