Хамец нееврея на хранении у еврея

Орах Хаим · симан 440 · лист 9 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
יזאֲבָל כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא חַיָּב לְבַעֲרוֹ אַף לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה וְשָׁכַח אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא בִּעֲרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁגּוּף הֶחָמֵץ הוּא שֶׁל הַנָּכְרִי, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו יִשְׂרָאֵל בְּ“בַל יֵרָאֶה” וּ“בַל יִמָּצֵא” —יב הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדִין חֲמֵצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ״ח.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם בָּא הַנָּכְרִי בַּעַל הֶחָמֵץ לִטֹּל חֲמֵצוֹ, בֵּין שֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַפֶּסַח בֵּין שֶׁבָּא לְאַחַר הַפֶּסַח — רַשַּׁאי הַיִּשְׂרָאֵל לִתְּנוֹ לוֹ וְאֵין זֶה כְּפוֹרֵעַ חוֹבוֹ מֵאִסּוּרֵי הֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְחַיֵּב הַיִּשְׂרָאֵל כְּלוּם לְהַנָּכְרִי, כֵּיוָן שֶׁחֲמֵצוֹ הוּא בְּעַיִן — הֲרֵי אוֹמֵר לוֹ “הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ”.
וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִמְכֹּר הַנָּכְרִי אֶת הֶחָמֵץ הַזֶּה לְאַחַר הַפֶּסַח לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעָבַר עָלָיו יִשְׂרָאֵל בְּ“בַל יֵרָאֶה”, וְעַל יְדֵי כֵן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה, וְיֹאכַל וְיֵהָנֶה מִמֶּנּוּ,יג מִכָּל מָקוֹם מִפְּנֵי חֲשָׁשָׁא זוֹ אֵין לָנוּ לָכֹף אֶת הַיִּשְׂרָאֵל הַנִּפְקָד שֶׁיְּבַעֵר חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי וִישַׁלֵּם לוֹ דָּמָיו מִכִּיסוֹ. וְלֹא אָסְרוּ מִפְּנֵי זֶה אֶלָּא לִמְכֹּר לְנָכְרִי חֲמֵצוֹ מַמָּשׁ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֶפְשָׁר לָבֹא תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר שֶׁיִּקַּח חֲמֵצוֹ מִן הַנָּכְרִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תס״ז. אֲבָל זֶה אֵינוֹ מוֹכֵר לוֹ כְּלוּם, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה מִמֶּנּוּ — אֵין לָנוּ לָכֹף אוֹתוֹ עַל כָּךְ, רַק אִם יִרְצֶה מֵעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר לְבַעֵר וּלְשַׁלֵּם לְהַנָּכְרִי דָּמָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבֹא תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר עַל יָדוֹ —יד תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה:
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
הרי הוא אסור באכילה כו׳. כך כתב המ״א. וכן מצאתי בהדיא ברמב״ם שכתב אם לא קיבל עליו אחריות מותר באכילה לאחר הפסח ע״ש, והביאו הב״י. וכ״מ בהדיא בתוס׳ והרא״ש פ״ב וטוש״ע סי׳ תמ״א, וכן כתבו כל האחרונים, דנכרי שמשכן חמצו אצל ישראל ולא אמר לו מעכשיו, דגוף החמץ של נכרי, ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לכתחלה, ואם קיבל עליו אחריות אסור אפילו לאחר הפסח. וכ״כ שם עוד הרא״ש וכל האחרונים גבי נכרי שהלוה לישראל ולא משכן אצלו ואמר לו מעכשיו דגוף החמץ קנוי לנכרי ואעפ״כ כיון שהאחריות על הישראל אסור אפילו לאחר הפסח. ויצא להם דין זה מהא דאמרינן בגמרא דלמ״ד ישראל מנכרי קונה משכון אסור אפילו אחר הפסח, אע״פ שאינו קנוי לו לחלוטין ואינו חייב באונסין לשיטת התוס׳ ורא״ש ורמב״ם ואינו עליו אלא כשומר שכר. וכן משמע בתוס׳ דף ל״א ע״ב ד״ה שקונה כו׳, שמכאן יצא להם דין זה, לפסוק להחמיר בדבר שהוא מחלוקת בירושלמי שהביא החק יעקב דאשתמיטתיה כל זה:
מ״מ מפני כו׳. כן כתב החק יעקב. ואף המ״א כתב בלשון י״ל כו׳, אבל לא פשיטא ליה מילתא, שהרי בסימן תמ״א סק״ג נסתפק אם מחוייב לפדותו שלא יהא כפורע חובו מאיסורי הנאה ולא חשש לתקלה שמא ימכרנו לישראל אחר, אלא ודאי דבשביל כך אינו מחויב לפדותו. וכן מצאתי בלקט הקמח בשם בית הילל יו״ד סי׳ קל״ב דלא חשש לתקלה בכהאי גוונא, וכמו שפירש החק יעקב דבריו בסי׳ תמ״ח סק״ד, ע״ש שכן הוא ג״כ בודאי דעת הבית הילל:
תבא עליו ברכה כו׳. בודאי שכן נכון לעשות למי שאפשר לו כדי לחוש לסברת המ״א, באשר שהמתירין אין להם ראיה ברורה, כי לשון הג״מ יש ליישבו לב׳ הסברות: