Хамец нееврея на хранении у еврея

Орах Хаим · симан 440 · лист 6 из 9
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
אֲבָל אִם בְּשָׁעָה שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ יִחֵד לוֹ זָוִית מְיֻחֶדֶת שֶׁיִּהְיֶה חֲמֵצוֹ מֻנָּח שָׁם עַד שֶׁיָּבֹא הַנָּכְרִי לִטְּלוֹ מִשָּׁם, וְהִנִּיחוֹ הַנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ בְּאוֹתָהּ זָוִית שֶׁיִּחֵד לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ שָׁם הַיִּשְׂרָאֵלד בְּמַעֲמַד הַנָּכְרִי, וְהִבְטִיחַ לוֹ שֶׁזָּוִית זוֹ תְּהֵא מְיֻחֶדֶת לַחֲמֵצוֹ עַד שֶׁיָּבֹא הַנָּכְרִי וְיִטְּלֶנָּה מִשָּׁם, כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶחָמֵץ מָסוּר בְּיַד הַיִּשְׂרָאֵל לְטַלְטְלוֹ וּלְפַנּוֹתוֹ מִזָּוִית זוֹ לְמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהֲרֵי כְּבָר מָסַר אוֹתָהּ זָוִית לְהַנָּכְרִי — אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ אַף שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה בְּאֹנֶס (רַק שֶׁיִּזָהֲרוּ לַעֲשׂוֹת לְפָנָיו מְחִצָּה כְּהִלְכָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר), שֶׁנֶּאֱמַר “לֹא יִמָּצֵא”, מִי שֶׁמָּצוּי בְּיָדְךָ, יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בְּיָדְךָ, שֶׁהֲרֵי הוּא מֻנָּח בְּזָוִית הַמְיֻחֶדֶת לַנָּכְרִי, וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לִמְקַבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת חֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הַנָּכְרִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
אַף עַל פִּי שֶׁהֶחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת נָכְרִי הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עָלָיו כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם חָמֵץ זֶה הוּא שֶׁל הַנָּכְרִי, אֶלָּא שֶׁאַחֲרָיוּתוֹ הוּא עַל הַיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ אֵין לוֹ דִּין חֲמֵצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, וְאֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מָסוּר בְּיָדוֹ לְטַלְטְלוֹ וּלְפַנּוֹתוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה כְּמוֹ חָמֵץ שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ:
יבבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהֶחָמֵץ הַזֶּה בִּשְׁעַת הַבִּעוּר, דְּהַיְנוּ שָׁעָה שִׁשִּׁית בְּעֶרֶב פֶּסַח, הוּא מֻנָּח בְּאוֹתָהּ זָוִית שֶׁיִּחֵד לוֹ, וּלְכָךְ אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ. וְכֵן בְּכָל יְמֵי הַפֶּסַח, כָּל זְמַן שֶׁהֶחָמֵץ הוּא מֻנָּח בַּזָּוִית שֶׁיִּחֵד לוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל אִם פִּנָּה הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הֶחָמֵץ מִזָּוִית זוֹ שֶׁיִּחֵד לוֹ לְזָוִית אַחֶרֶת שֶׁבַּבַּיִת אוֹ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר הוּא מֻנָּח בְּאוֹתוֹ זָוִית הָאַחֶרֶת — חַיָּב לְבַעֲרוֹ, אוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ מִיָּד לִמְקוֹמוֹ.
וַאֲפִלּוּה נָטַל הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הֶחָמֵץ הַזֶּה קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר וְהוֹלִיכוֹ לְנָכְרִי אַחֵר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ בְּבֵיתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר חַיָּב לֵילֵךְ וְלִטְּלוֹ מִיַּד הַנָּכְרִי וּלְבַעֲרוֹ, אוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ לְאוֹתוֹ זָוִית שֶׁיִּחֵד לְהַנָּכְרִי הַמַּפְקִיד.
קונטרס אחרון · Кунтрес Ахарон — авторский разбор источников; в печати — под чертой
במעמד הנכרי כו׳. כך כתב הב״ח. וכן מצאתי בהדיא בספר המאור פ״ב. וכן מצאתי בהדיא במגיד משנה בשם בעל העיטור והרמב״ן ושאר מפרשים דאף שעשה לו מחיצה לא סגי אם לא ייחד לו בית, ועל כרחך הוא מטעם שכתב הב״ח. דלא כפרי חדש שחלק עליו בזה. וכן מצאתי בהדיא בטור שכתב דאם לא קיבל עליו אחריות צריך שיעשה מחיצה כו׳, ולהפרי חדש וט״ז אף כשקיבל עליו אחריות סגי במחיצה. וכן משמע בט״ז בסוף דבריו דאם לא כן אין הבנה לדבריו ודו״ק:
נטל הישראל כו׳. כך כתב רמ״א בשם ר׳ ישעי׳ אחרון ז״ל, והסכימו לזה שאר כל האחרונים, ומשמע מדבריהם דאפילו בדיעבד אסור בזה. אע״ג דבדיעבד סמכינן על רבינו תם וסיעתו דמהני ייחד לו בית, כמ״ש החק יעקב בשם אחרונים, מ״מ בזה גם ר״ת מודה, כיון שהוא בעצמו הפקידו ביד הנכרי הרי הוא מסור בידו לפנותו למקום אחר, דגרע מייחד לו בית שאינו מסור לו שהרי אותה זוית מסורה לנכרי כדפירש״י. דלא כפרי חדש שכתב בפשיטות בלי שום ראיה דלר״ת וסיעתו שרי בהא, וזה אינו, שהרי הריא״ז שממנו מוצא דין זה סבירא ליה כר״ת וסיעתו בייחד לו בית, ואפ״ה אוסר בזה, אלא ודאי דהעיקר כדמשמע מכל האחרונים. וכיון שכן שוב אין סברא כלל להקל בדין זה בייחד לו בית, סוף סוף עכשיו הוא מסור בידו לפנותו ממקום שהוא מונח שם.
וגם אותה זוית שייחד לו אינה קנויה להנכרי, רק שהיא מסורה לו, שהרי שכירות קרקע אינה נקנית לא״י בחזקה, אף למאן דאמר שנקנית בכסף, כמבואר בב״י ח״מ סוף סי׳ קצ״ב מחודשין ט״ו. וה״ה לשאילת קרקע שהן שוים בזה, כמבואר שם ובטוש״ע סי׳ קצ״ה סעיף ט׳. ועי׳ בט״ז שם סי׳ קצ״ד ס״א בהג״ה, וכך פסק הש״ך שם בשם הב״ח, וא״כ הישראל יכול לחזור בו. אלא שכל זמן שלא חזר בו נקרא אינו מצוי בידך, כיון שכבר מסרה להנכרי. אבל כשחזר בו ומטלטלו מזוית זו לבית הנכרי, מעתה הוא מסור בידו לטלטלו לכל מקום שירצה, והיינו מצוי בידך דאמרינן בגמרא. שאף שר״ת וסיעתו פירשו דהרי זה דומה למקבל עליו אחריות על חמצו של נכרי בבית הנכרי אעפ״כ אין צריך שיקנה הנכרי את מקומו בקנין גמור, שלא הזכירו שיתן לו כסף, וכ״כ בהדיא הריא״ז ע״ש. ואף קנין סודר לא הזכירו, ועי׳ בש״ך בח״מ סי׳ קכ״ג שהכריע דאין נכרי קונה בקנין סודר, ובפרט לשיטת התוס׳ דשכירות ושאילת קרקע אין נקנה בקנין סודר כמ״ש הש״ך בסי׳ קצ״ה סק״י. אם כן לא משכחת לה קנייה לנכרי בשכירות ושאילת קרקע להב״ח והש״ך וט״ז, החולקים על מ״ש רמ״א שם בסי׳ קצ״ד סעיף א׳ בהג״ה, אלא ודאי כדאמרן. וכ״מ בהדיא בספר המאור בפ״ק ע״ש: