ויהי בחצי הלילה

בא · лист 4 из 12
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
קווְתָנִינָן, כְּתִיב אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. א״ת, הָא דְּאַמָרָן. הַכֹּל, כד״א, ויי׳ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וְתָאנָא, דְּהִיא כִּתְרָא דְּאִתְקְרֵי זא״ת, דִּכְלִילָא מא״ת וא״ת. וְשָׁלְטָא בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, בִּתְרֵין סִטְרוֹי, בְּרַחֲמֵי וְדִינָא, רַחֲמֵי לְיִשְׂרָאֵל, וְדִינָא לְעַמִּין עכו״ם.
וְתָנִינָן כְּתִיב וכו׳: ולמדנו, כתוב, אֶת הַכֹּל עשה יפה בעתו. אֶת פירושו כמו שאמרנו, שהוא חסד דז״א, הַכֹּל, הוא כמש״א, וה׳ ברך את אברהם בַּכֹּל. ולמדנו שבכל, היא הספירה שנקראת זאת, דהיינו המלכות, הכלולה מן אֶת ואת, כנ״ל, ושולטת בחצות לילה בשני צדדים, ברחמים ובדין, רחמים לישראל ודין לעמים עכו״ם. ואומר הכתוב, א״ת הכ״ל עָשָׂה שיהיו מחוברים יחד, יָפֶה בעת״ו, דהיינו בחצות לילה.
קזפָּתַח ר׳ חִיָּיא וְאָמַר, אִי נִיחָא קָמֵיהּ דְּמֹר, דְּנֵימָא חַד מִלָּה, עַל מַה דְּאָתֵינָא כְּתִיב, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה ויי׳ הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּמֵהַאי דְּאָמַר מֹר, אִשְׁתְּמַע דְּהַאי פְּסוּקָא בְּהַהוּא מִלָּה אָתָא, וַאֲנָן אוֹרְחָא אִתְתַּקְנָא קָמָּן, לְמֵיתֵי לְמִשְׁאַל קַמָּךְ.
פָּתַח ר״ח וכו׳: פתח ר״ח ואמר, אם טוב לפני אדוני, אומר דבר אחד, על מה שבאתי. כתוב, ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור וגו׳. ומדבר זה שאמר אדוני, נשמע, שגם מקרא הזה יבואר בדבר ההוא. ואנו, הדרך התתקן לפנינו, לבא ולשאל לפניך.
קחפָּתַח ר״ש וְאָמַר, מִי כיי׳ אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת וגו׳. מִי כיי׳ אֱלֹהֵינוּ, דְּסָלִיק וְאִתְעַטָּר לְאִתְיַשְּׁבָא בְּכִתְרָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, נְהִירוּ עַל כָּל בּוּצִינִי דְּנָהֲרוּ כִּתְרִין וְעִטְּרִין. הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, דְּנָחִית בְּכִתְרוֹי, מִכִּתְרָא לְכִתְרָא, מִנִּזְרָא לְנִזְרָא, מִנְּהִירוּ לִנְהִירוּ, מִבּוּצִינָא לְבוּצִינָא. לְאַשְׁגְּחָא בְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, הה״ד יי׳ מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם וגו׳.
פָּתַח ר״ש וכו׳: פתח ר׳ שמעון ואמר. מי כה׳ אלקינו המגביה לשבת וגו׳ פירושו, מִי כה׳ אלקינו, שהוא ז״א, העולה ומתעטר להתישב בכתר עליון הק׳, שהוא בינה, שהארתו מעל כל האורות המאירים והכתרים והעטרות. כי כל המוחין שבעולמות, מן הבינה הם נמשכים. הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, היורד בספירותיו מכתר לכתר, דהיינו מקו ימין דבינה לימין של עצמו. מנזר לנזר, מקו שמאל דבינה לשמאל של עצמו. מהארה להארה, מקו אמצעי דבינה לקו אמצעי של עצמו. ממאור למאור ממלכות דבינה למלכות של עצמו. להשגיח בעליונים בשמים ובתחתונים בארץ. ז״ש, ה׳ משמים השקיף על בני אדם וגו׳.
פירוש. הכתוב מדבר בהשגות המוחין של ז״א. ונודע שמתחילה עולה ז״א למ״ן אל הבינה, ומכריע בין ב׳ הקוין ימין ושמאל דבינה שהיו במחלוקת, ועושה שלום ביניהם, ואז יוצאים ג׳ קוין בבינה, והמלכות המקבלת מהם. שז״ס תלת נפקי מחד, שג׳ קוין דבינה יוצאים מאחד שהוא ז״א. ועל זה אוה״כ, מִי כה׳ אלקינו הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת. כי אע״פ שז״א הוא בחי׳ ו״ק, ולא מג״ר, מכל מקום הוא עולה לבינה ונעשה בה קו המכריע הנקרא דעת, שהיא ג״ר, והוא מתיישב שם בין ספירות דראש. ואח״כ כיון דתלת מחד נפקי נמצא דחד בתלת קיימא. (כמ״ש בזהר בראשית א׳ אות שס״ג) שז״א עומד ג״כ באותם ג׳ קוין שהאיר בבינה. כי אותו השיעור שהתחתון גורם להאיר בעליון זוכה בו גם התחתון עש״ה. וז״ש הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בשמים ובארץ, שאח״כ הוא משפיל עצמו, כי יורד מן הבינה למקום עצמו עם ג׳ המוחין ההם המאירים בג׳ קוים, ועושה זה כדי להשפיע בשמים ובארץ. וקו ימין מכנה כתרא. וקו שמאל מכנה נזרא. וקו אמצעי מכנה נְהִירוּ. והמלכות מכנה בוצינא.