התפילין

בא · лист 1 из 6
Войти
💡Нажмите на слово для перевода. Удерживайте или сделайте двойной клик, чтобы добавить его в свой словарь.
רלאוְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ וגו׳ פִּקּוּדָא דָּא, פִּקּוּדָא דְּאִקְרֵי בְּגַוְונָא אַחֲרָא, דְּלָא אִקְרֵי מִצְוָה, אֶלָּא קְדוּשָׁה, וְאִלֵּין אִינּוּן תְּפִלִין. תְּפִלָּה שֶׁל יַד, וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. תִּקּוּנָא פְּאֵרָא שַׁפִּירוּ דִּגְוָונִין עִלָּאִין. וע״ד אִקְרוּן טוֹטָפוֹת, כד״א, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
וְהָיָה לְאוֹת וגו׳: וּלְטוֹטָפוֹת וגו׳: מצוה זו היא מצוה הנקראת באפן אחר, שאינה נקראת מצוה אלא קדושה. ואלו הם תפלין, תפלה של יד ותפלה של ראש. שהם תקון פאר ויופי של המראות העליונות. וע״כ נקראים, טוטפות, כמש״א ישראל אשר בך אתפאר.
רלבוּכְתִיב כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ, יִשְׂרָאֵל זוּטָא. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא, שַׁפִּירוּ דִּגְוָונִין, עֵילָּא וְתַתָּא. יוֹסֵף סָלִיק וְאִתְעַטָּר בִּתְרֵין גַּוְונִין בְּקַדְמִיתָא נע״ר, וּבְסוֹפָא צדי״ק. כַּמָּה יָאַן בֵּיהּ גַּוְונִין לְמֵחזֵי, וְרָזָא דָּא וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. שַׁפִּירָא בִּתְרֵין סִטְרִין, בִּתְרֵין דַּרְגִּין, בִּתְרֵין גַּוְונִין, עֵילָּא וְתַתָּא.
וּכְתִיב, כִּי נַעַר וגו׳: וכתוב, כי נער ישראל ואהבהו. הוא ישראל זוטא. דהיינו ז״א במוחין דקטנות. וכתוב שמע ישראל, הוא ישראל סבא, שהוא בינה במוחין דגדלות, שהוא יופי של המראות, למעלה בבינה, ולמטה במלכות, ומפרש, איך באים המוחין דיש״ס למטה. ואומר, יוסף שהוא יסוד דז״א, שהוא הנושא של מסך דחירק שבקו אמצעי, עולה למעלה לבינה, ומתעטר שם, בב׳ מראות לבן ואדום שבב׳ קוין דבינה, על ידי הכרעתו בב׳ קוין דבינה, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא (כנ״ל ב״א אות שס״ג עש״ה) ומטרם שעלה לבינה נקרא נער, ובסוף אחר שנתעטר במוחין דבינה נקרא צדיק. כמה יפות בו המראות לראות. וזה סוד, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. הוא יפה, בשני צדדים, שהם ימין ושמאל. בשתי מדרגות, שהן חכמה וחסדים. בשתי מראות, שהן לבן ואדום. למעלה בבינה ולמטה בזו״ן. כי אחר שמכריע בבינה יורד ומכריע בזו״ן.
רלגכְּתִיב וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב. הַיָּשָׁר: דָּא תְּפִלָּה שֶׁל יַד, לְאַמְשָׁכָא לֵיהּ בִּתְפִילִין שֶׁל רֹאשׁ, לְאִתְיַחֲדָא כַּחֲדָא. וּתְפִלָּה שֶׁל יַד, אַקְדִּים לְשֶׁל רֹאשׁ. וְאִצְטְרִיךְ דְּלָא הֲוֵי פִּרוּדָא בֵּינַיְיהוּ כְּלָל.
כְּתִיב, וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב: הישר, הוא תפלה של יד, שהיא המלכות, להטיבה, דהיינו להמשיך לה בתפלה של ראש, שהוא ז״א, שיתיחדו כאחד. ותפלה של יד מקדימים להניחה לתפלין של ראש. וצריך שלא יהיה פירוד ביניהם כלל.
רלדמַאן דְּמִתְעַטְרָא בִּתְפִלִין, קָאִים בְּרָזָא דְּגַוְונָא עִלָּאָה וְקָאִים בְּאִינּוּן תְּרֵין רָזִין דְּקַאמְרָן כְּיוֹסֵף, דְּאִקְרֵי נַעַר, וְאִקְרֵי צַדִּיק, בְּרָזָא דְּעֶבֶד נֶאֱמָן, בְּרָזָא דְּבֶן יְחִידָאי. וְאִלֵּין אִינּוּן תְּפִלָּה שֶׁל יַד, וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וְאִינּוּן כְּלָלָא חֲדָא בְּלָא פִּרוּדָא.
מַאן דְּמִתְעַטְרָא בִּתְפִלִין וכו׳: מי שמתעטר בתפלין, עומד בסוד כעין העליון, שהוא עומד בב׳ סודות האלו שאמרנו ביוסף, שנקרא נער ונקרא צדיק, דהיינו בסוד עבד נאמן, ובסוד בן יחיד, ואלו הם, תפלה של יד שה״ס נער ועבד נאמן, ותפלה של ראש שה״ס צדיק ובן יחיד. ושניהם הם כלל אחד. כנ״ל.